פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמה:א

או עט״ז דבריו הקדושים צריך ביאור. לשון המחבר הוא לשון הר״מ ז״ל פ״ג הי״א וכתב המ״מ שפסק כרב יוסף וכ״מ בכ״מ שם ומפרש חיטי ונהמא איפכא מרש״י שפירש בדף כ״ח א׳ ד״ה בחיטי פיזור לומר פירור מהשק נהמא לא בעי פירור והר״ם ז״ל מפרש חיטי לא בעי פירור ואפי׳ מכונסין (חוץ מהשק) שהיו מפזרין ונהמא שקשה לפעמים בעי פירור וז״ש ואם קשה ואין הים מחתכו במהרה דאי מפרש חיטי בעי טחינה נהמא לא משמע אף נהמא דקשה קצת לא ואיך כתב סתמא היל״ל חיטי דוקא אלא היפך לגמרי מרש״י ובה׳ עכו״ם וחוקותיהם פ״ח ה״ו כיצד מאבד עכו״ם ומשמשיה שוחק וזורה לרוח או שורף ומטיל לים המלח כרב יוסף עכ״מ שם וסבור הייתי לומר שמ״ש הר״מ ז״ל כיצד ביעור חמץ שורפו או פוררם וזורה לרוח עיקר המצוה לכתחלה לשרוף ולזרות לרוח שאפר אוכלין אין מגדל צמחים בפ״ע ולא הוי זוז״ג כלל או פורר וזורה ג״כ למי שאין מדקדק כ״כ כרבי יוסי בע״ז מ״ג ב׳ דזוז״ג שרי כה״ג ובעכו״ם דנהפוך הוא דעץ ואבן מתכת שחוקים אין מגדלין צמחים בפ״ע ושרופים מגדלים צמחים בפ״ע כמו שיראה הרואה בחולין פ״ח ב׳ בתוספות ד״ה שחיקת וד״ה שוחק ומשו״ה כתב לכתחלה מצוה מהמובחר שוחק וזורה לרוח בלא שריפה דאין מגדל צמחים בפ״ע וליכא כלל זוז״ג ושורף אז מצוה מהמובחר לים המלח ועכ״מ שם ומ״ל ולפי מ״ש הוי א״ש אלא דא״כ אמאי לא כתב הדין למי שאין מדקדק כ״כ דרשאי לשרוף ולזרות לרוח והבן ועמ״מ א׳ ואי״ה שם יבואר עוד יע״ש ועמ״ל פ״ג מחו״מ הי״א האריך לפרש הד׳ חלוקות ברבה ורב יוסף:

והנה מ״ש הט״ז ז״ל לפרש דהר״מ ז״ל כרבה היינו דודאי בע״ז דליה״מ במקום שאין ב״א מצויים אף מתכות לא בעי שחיקה דאין עוברים שם אבל חמץ אף במקום שיש ב״א מצויים בים המלח א״צ פירור דחוזק המים מחתכים הא בשאר נהרות בעי חמץ פירור (ועב״י כעין זה ומ״ש בהל׳ עכו״ם דשורף ומטיל לים המלח אפשר נמי במקום שב״א מצויים) דאין המים מחתכים במהרה. ורב יוסף אמר ע״ז דלא ממאיס אין מאיסה במים כו׳ חמץ דממאיס אף שאין נחתך מאוס הוא במים ולא יקחום אדם (לרש״י גרס ממים שרשו מסם כמו נמס ולהר״מ ז״ל כפי פי׳ הט״ז ז״ל מאס שורשו) ומשום דאי הוי מפרש כרש״י חטי ונהמא ממיס ממסית ונימוח יותר יש לפרש בל׳ הר״מ ז״ל דפוסק כרב יוסף מרבה ובאמת הלכה כרבה בר מתלת כמ״ש בכ״מ בשם הרמ״ך ז״ל בה׳ עכו״ם והי׳ להר״מ ז״ל לפרש דבריו לכן כתב הט״ז דהר״מ ז״ל מפרש בדרב יוסף דממאיס א״כ אין לפרש בדבריו ולטעות שפוסק כרב יוסף רק כרבה ובהכרח לומר דנקיט הר״מ ז״ל קולא מה שלא נזכר ברבה דהיינו אם אין קשה לא בעי פירור. והטור נקיט שפיר טפי דפוסק כרבה ולא מחלק בין שאר נהרות לים המלח כמ״ש הב״י דמחמיר בדבר דלא בקיאין במים איזו חזק והרפה ויה״מ רחוק מאצלינו וכאמור. ועט״ז י״ד קמ״ו אות י״א: