פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמד:ט

ואם עט״ז הרא״ש פסחים מ״ט לשבות שביתת הרשות ע״ת עתוס׳ שם ובש״ע כתב לצורך עצמו לומר דב׳ חילוקים הם ועירובי תחומין ללמוד עם רשות גמור א׳ הוא והיינו דלמול בנו או סעודת אירוסין כביצה אם יחזור למצותו ילך יבער תחלה וא״ל ילך ויבטל בלבו הא פחות כביצה אף שיכול לחזור למצותו ילך ויבטל בלבו ולרשות ע״ת ללמוד או לצורך עצמו ממש כביצה חוזר מיד ופחות מביצה מבטלו ואין חוזר אף שיכול לעשות צורך עצמו אח״כ. והלבוש מחלק שלש חילוקים בלמול אם יכול לחזור חוזר כביצה ופחות (מכזית אפי׳ יכול לחזור לא הטריחוהו ויראה לגרוס פחות מכביצה) ורשות אצל רבו פחות מביצה אין חוזר הא צורך עצמו פחות מביצה חוזר יע״ש והיינו חצי ביצה הא פחות מכזית מודה הלבוש דאין חוזר אפי׳ לצורך עצמו עמ״א י״ד ואי״ה שם יבואר ועתוס׳ מ״ט ד״ה וחכמים וע׳ פסחים מ״ט ב׳ לר״מ חזרה בטומאה היינו בשר קודש וחמץ בלא״ה לק״מ שיש תקנה בביטול ובברכות פ״ז מ״ב פריך לה רק מבשר קודש יע״ש וע׳ הרע״ב שם בברכות והלכה כר״מ ולא כר״י כאביי דלא מוחלפת הך דברכות ולאשמעינן דבקראי פליגי וא״צ אסמכתא י״ל מחמירין בספק כמ״ש בפתיחה כוללת ומיהו קטן מוציא לאביו כה״ג כבסימן קפ״ו במ״א כ׳ וקפ״ד י״א אף דאסמכוהו אקרא. וע׳ בר״מ ז״ל פ״ג מחו״מ ה״ט הביאו המ״א אות י׳ סעודת אירוסין כלל סבלונות ונישואין וזה כ״ש הוא ומ״מ צ״ע אי סעודה א׳ אחר החופה ואפשר כל שבעת ימי המשתה וע׳ חות יאיר סי׳ ע׳ האריך איזו סעודת מצוה כללא דמילתא סעודה שנעשית על גמר מצוה הוי מצוה סיום מסכתא וכדומה וסעודת בן ע׳ שנה וכתב שם שמברך שהחיינו וצ״ע וסעודת חבורה בכל שנה ביום המוגבל לא היי מצוה אם לא שדורש הרב שם. וסעודת ליל שלפני המילה ושלישי למילה לא הוי מצוה וסעודה שעושה למי שנעשה נס או נותן ס״ת וכלי הקודש הוי מצוה ועסי׳ תקנ״א במ״א אות ל״ד ותקס״ח ט׳. וליל שבת של בן זכר פסק בתס״ד רס״ט דמצוה וה״ה פדה״ב הוי מצוה ועיינתי בתה״ד מהא דב״ק פ׳ מרובה לרש״י ור״ת או ר״ח ויראה אם נולד בן זכר בליל שבת לאחר צ״ה והקהל התפללו ערבית בלילה י״ל דקורין לזכר בליל זה לא בליל שלפני המילה דמשמע התם שנושע מבטן אמו וקרוב ללידה עושין בשבת שהכל מצויין בבתיהם ועושין בליל שבת סמוך ללידה וא״כ משמע שבת שנייה הסמוך למילה לא הוי מצוה יע״ש. עי״ד רמ״ו בט״ז ט״ו וש״ך כ״ז אפילו יחיד שסיים יכולין אחרים לשמוח והוי מצוה ואבל תוך יב״ח מותר לאכול שם ויארצייט לא יע״ש. ואין לברך שהשמחה במעונו יע״ש ומיהו ביארצייט ביום התענית אבל ליל שלפני התענית מותר יע״ש ועי״ד שצ״א בט״ז ה׳ לפי המנהג אסור תוך יב״ח בשום סעודה שבעולם היינו כל סעודת מצוה ויארצייט בליל שלפניו אפשר להתיר בסעודת מצוה ועל שאר קרובים תוך ל׳ יע״ש בט״ז וש״ך ג׳. וסעודת דגים משמע דהוי מצוה. ועסי׳ תר״ע וחנוכה אם אומרים שירות הוי מצוה ופורים הוי מצוה. ובר מצוה ביום י״ג הוי מצוה ואח״כ דוקא כשדורש עי׳ חו״י שם. מה שא״א שהשמחה במעונו לפדה״ב דאין טובלת עד מ׳ לזכר ויראה אף במקום שטובלת מקודם ל״פ ובנישואין אף טירסה נדה אומרים ל״פ. ועדיין צ״ע בכל זה אולי אזכה לפרשם במקום אחר באורך: