פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמ:א

אלא עט״ז הקשה על פי׳ הר״מ ז״ל א׳ מה פריך הא צריך קרא ולזה יש לומר כיון דגורס כממון דמי מסברא ה״ה באונס דאל״כ למ״ד לאו כממון מנ״ל זה וגם לסי׳ ס״ד כיון דהדר בעין כו׳. ומה שהקשה בעירו חמירא כו׳ ימכרנו קשה דאין שלו ואין ימכרנו. ומ״ש יתן לעכו״ם אחר לא די בזה הזמן וכ״ש כו׳ י״ל דה״פ בזה דהו׳ חייב באונס ועכו״ם ב׳ מקבל רק גניבה וכ״ש למ״ש רמ״א משמע אף שעכו״ם ב׳ מקבל כל אחריות כראשון אסור ועמ״א א׳ אי״ה שם יבואר והמעיין במ״מ פ״ד מחו״מ ה״ד ולח״מ תירצו זה דאף שהיו מן האונס היינו שנתנו להם קמח לאפות לחם וכ״ז היותו הלחם בבית ישראל חייב באחריות אפי׳ נאנס אבל אם מחזירים להם מקבלים הימנו וא״ש מבתייכו להחזיר להם והר״א ז״ל הבין בהר״מ כן שנותנים להם לחם לשמור וא״א להם להחזיר לחיל והקשה איך אמר רב נחמן אייתי כו׳ יע״ש והא דמייתי רבא מרבא אף שי״ל דהתם חייבים אפילו נאנסו ושמא דוקא נאנסו כדעת רש״י במציעא פ׳ האומנין עב״ח וח״י ב׳ וקיבל אחריות משמע שהישראל קיבל ברצון לא באונס (ט״ס מלת לא הראשון) וי״ל דהר״מ ז״ל סובר דוקא מיגניב ומתאביד לא בפשיעה כדבעינן למימר אי״ה והאנס לא היה מאנסו כ״א בגניבה לא כשנאנסו א״כ מייתי מכ״ש ראיה:

והנה המחבר הביא דיעה א׳ בסתם דוקא גניבה הא פשיעה לא כהר״מ ור״י ובדין אנס לא הכריע א״כ לאחר הפסח י״ל הוי ספק ולקולא בתוך הפסח הוי ספק תורה ואם האנס אין מאנסו רק מפשיעה בתוך הפסח הוי ס״ס וכ״ש למ״ש דיעה א׳ בסתם ולקבלו לכתחלה י״ל אין לעשות ס״ס בידים עמ״א תס״ז ודברי הלבוש י״ל כן יע״ש:

נשאלתי אינו ישראל מעמידים קמח אצל ישראל בבית ונותנים שכירות בכל שבוע דבר קצוב ואחריות על ישראל בפסח איך ינהגו והשבתי למוכרם א״א שאין בידו ול״ד לסמ״ג ס״ב זכין לאדם כו׳ ועשהו שליח ואין תקנה או שהמפקיד יתן רשות למוכרו או יפקדנו אצ״ל א״י אחר ויקבלו הב׳ אחריות כמ״א א׳ והמקום ימכוי לו ולא הוי שכר חמץ ועסי׳ ת״ן וכאן קיל יותר. ואי״ה במ״א יבואר עוד. וקמח שלנו חטים לתותין וחמץ גמור וביטל לא מהני שאין שלו: