פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תלז:ב

השוכר עט״ז. ודאי כל שהחיוב על השוכר הדמיון בהחזיק בי״ג ומפתח ביד המשכיר לתוס׳ ד״ה אם לשיטת הב״ח וט״ז א׳ אף שנטלו המפתח בי״ד שחרית אין חזקתו בדוק דהמשכיר לא בדקו מאחר דדינא הוא דהשוכר מחויב אלא מיירי בענין דחלה החיוב על המשכיר לחוד בלא החזיק בי״ג ומפתח תחלת ליל י״ד במשכיר ולהר״ן אף בהחזיק כה״ג אז מיבעיא לן חזקה בדוק והלכה כשביטלו חזקה בדוק בדרבנן ולהר״ן נמי המשכיר בי״ד בי״ג לצורך י״ד וממנו ואילך והחזיק בי״ג רק המפתח ביד המשכיר בתחלת ליל י״ד. והקשה על הב״ח כו׳ ואמנם מ״ש ברש״י לא זכיתי להבין דבריו הקדושים דאם הכוונה מ״ש רש״י בי״ד שחרית דבלילה אין הכל חבירים שיהיו יודעים דהדין על המשכיר לבדוק וגם לא עברו על תקנת חז״ל הואיל ויש זמן כל הלילה אע״פ שמצוה ממובחר מיד בצ״ה כבסי׳ תל״א ולא מקרי עבריין. ומ״ש רש״י ד״ה מסירת המפתח כו׳ נכנס ליל י״ד כו׳ משמע כל שהכניסה תחלת הלילה ביד המשכיר אע״פ שבלילה נכנס השוכר חלה חובת הבדיקה למשכיר אע״פ שעדיין לא עבר עיקר הבדיקה לא מקרי עבריין מ״מ מצוה ומובחר על המשכיר מיד בצ״ה ואי מנ״ל לרש״י כן ולא חל י״ד שחרית א״כ מה בכך שהמפתח ביד המשכיר אטו בחזקה תליא לעיל. וממ״ש רש״י אע״פ שמסר ביום הוא ל״ד אלא אורחא נקיט וצ״ע ועי׳ לבוש בלילה שלפניו משמע כרש״י שחרית דוקא ובע״ש אות ב׳ משמע כל שעבר מקצת מהבדיקה חזקה בדוק וע׳ א״ז ג׳ ובקיצור פסקי הרא״ש המשכיר בליל י״ד יע״ש ועח״י אות ח׳ ומפי׳ רש״י והב״ח משמע דוקא שחרית ואם בית פתוח ופיסוק הדמים בי״ג ולא החזיק השוכר אע״פ שעל המשכיר לבדוק י״ל אין חזקה בדוק דסמך שיכנס השוכר בכל עת. וצ״ע והנה רש״י פירש דחמירא דידיה שלו ויקשה מאי איריא י״ד ויפרש כר״ן לצורך י״ד ויהיה פירושו חלוק. ומ״ש כאן בי״ד דפירושו י״ד שחרית דסוף סוף חלוק הוא דלעיל במקצת הלילה וכאן שחרית ומיהו מ״מ שוה במקצת וי״ל א״כ רנב״י נפשוט מהכל נאמנים חזקתו בדוק וא״כ מסתמא סתמא כפירושו ע״ז שכר ממנו ול״ש כאן אין הולכין בממון אחר הרוב ומשמע כ״ש אמר חזקה דאנן דינא בעיא על מי המצוה מוטל ומיהו אי י״ד שחרית דוקא שפיר מצינו לפרש כן ועוד מברייתא דמפתח מפורש יותר ואין להאריך:

ומ״ש הח״י ה׳ דצריך הסוכר לשלם למשכיר שכר הבדיקה ובא״ר צידד בזה וא״י כיון דחיוב על המשכיר למה יתן השוכר שכר הבדיקה ובלבוש משמע אף בסתם על המשכיר לשלם לשוכר: