פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תלז:א

המשכיר עט״ז. הנה לכאורה יש שלש שיטות א׳ פירש״י משמע כהר״ן תרתי בעינן החזיק ומפתח ביד השוכר הוא דהשוכר בודק ומש״ה בברייתא לא תניא המשכיר בי״ד אלא השכיר בי״ג והחזיק דמסירת מפתח באמר לו בפירוש שיקנה בו קונה כמ״ש הב״ח בח״מ קצ״ב ס״ה ומש״ה תניא מסר המפתח לא מי שמפתח בידו. ומ״ש רש״י שעדיין היתה ברשותו הבדיקה דאיך יכנוס השוכר וברש״י אצל הרי״ף שעדיין הוא ברשותו הבית י״ל נמי דא״נ החזיק איד יכנוס ומש״ה נקיט דוקא מפתח מילתא דפסיקא לא קנין אחר וענ״ץ אבל הפר״ח מפרש ברש״י דעיקר בהחזיק תליא מלתא לחוד וי״ל א״כ לאיזה צורך הזכיר מפתח כלל אחר דאין בו צורך כלל. ומדתלה מסר המפתח איכא למטעי טפי לומר תרתי בעינן. ומ״ש רש״י ז״ל נכנס ליל י״ד משמע תחלת ליל י״ד וסיים אע״פ שמסר ביום היינו יום י״ד הא אחר תחלת הלילה לא יבואר בסמוך אי״ה. השיטה הב׳ תוס׳ ד״ה אם ויש בה ב׳ פירושים א׳ כפשוטו דהכל תלוי במפתח אם ביד השוכר אע״פ שלא החזיק הואיל והיה דברים ביניהם וידור בימי פסח ואם ביד המשכיר אע״פ שהחזיק בי״ג המשכיר בודק וכ״ה בכוונת מהרש״א ז״ל ועי׳ נ״ץ לכאורה הבין במהרש״א כפי׳ הב״ח דתרתי בעינן לא החזיק ומפתח במשכיר הוא דמשכיר בודק והקשה פשיטא. ואין מוכרח דמהרש״א סובר ג״כ דמפתח ביד המשכיר אע״פ שהחזיק המשכיר בודק אלא דקשיא דהיל״ל מסר מפתח ואף לא החזיק ומדכתבו לא החזיק משמע דוקא לא החזיק וע״ז כתב דאי החזיק ג״כ פשיטא דהשוכר בודק ומאי קמ״ל. ומ״ש דאותו שאין מפתח חוזר על המשכיר והשוכר דאותו שאין מפתח איך יכנוס אף שהחזיק השוכר בו ובית פתוח אם החזיק על השוכר ולא החזיק על המשכיר ועמ״א ב׳. ושיטת הב״ח בפי׳ התוס׳ דוקא לא החזיק ובחד סגי מפתח ביד השוכר או החזיק צריך השוכר לבדוק ולאהדורי בתר מפתח אבל כשיש לכ״א מפתח או פתוח ולא החזיק על המשכיר לבדוק ותוס׳ לא כתבו אלא איך יכנוס. ומהרש״א ז״ל ודאי אין סובר כך דאל״כ הוצרכו התוס׳ לומר ולא החזיק דבהחזיק אף בלא מסר כו׳ ומ״ש מהרש״א ז״ל בלשון אפשר משום דאין זה כ״כ מלתא דפסיקא דאבעיין הוה מסופק הואיל וחמירא דידיה. ולמ״ש התוס׳ ד״ה על א״ש יע״ש. ושיטה הג׳ היא שיטת הר״ן ז״ל והמ״מ בפ״ב מחו״מ החזיק ומפתח ביד השוכר הוא בודק הא חסר א׳ מהם על המשכיר לבדוק. אמור מעתה שיש בכאן שלש שיטות וחמשה פירושים וכבר התבאר:

ומעתה הבוא נבוא לבאר דברי הט״ז ז״ל. וכפי הנראה הוא שיטת הב״ח ז״ל ס״א דמשכיר בי״ד דנקיט אבעיין הוא הקנין ובדקדוק נקיט י״ד ופיסוק הדמים לא איכפת לן מתי נעשה ו מבעיא ליה הואיל ועיקר הבדיקה מיד בצ״ה היה ברשות המשכיר הבית אף שאח״כ בלילה נכנס השוכר על מי לבדוק וה״ה אם נכנס השוכר ביום י״ד נמי מיבעיא ליה. ומ״ש הט״ז בלילה נכנס השוכר רבותא הוא ולפרש מ״ש התוס׳ שעה א׳ כו׳. ומ״ש שהבית פנוי הכין ודאי דאם דר המשכיר שעה א׳ בלילה אף שהמפתח ביד המוכר ל״ש יכנוס ויבדוק כיון שמשכיר דר שם ופשיט רנב״י מברייתא דכל שלא החזיק עד שעה א׳ בלילה תליא במפתח הא החזיק בי״ג אף שמפתח במשכיר השוכר בודק. ומ״ש הב״ח י״ד שחרית הוא ל״ד שהרי סיים השכירו בי״ג והחזיק כו׳ הרי כט״ז ולפ״ז ברייתא נמי בהחזיק בשעה א׳ בלילה ותנא א״צ לפרש דבריו ולא הדר במסקנא כו׳ ולפי׳ מהרש״א ונ״ץ ופר״ח דהכל תלוי במפתח ולא בהחזיק ומש״ה לא תניא י״ד בברייתא ואבעיין הוא דצידד כן ובמסקנא אין תלוי כלל בהחזיק (ופי׳ התוס׳ אין לפרש כו׳ לשלול השיטה דסוברת עיקר הביעור מ״ה ביטול ובדיקה דרבנן ושלוחו א״י לבטל וכיון שהמשכיר בהכרח צריך לעשות הביטול רמי כולה מילתא עליו דאם כן אפי׳ בי״ג אלא כו׳ וקשה לפ״ז מאי דחיי׳ ממזוזה הא כאן ג״כ ראוי לילך אחר מי שדר עתה כו׳). והנה הרי״ף ורא״ש וטור הזכירו המשכיר בי״ד משמע קנין בשעה א׳ בליל י״ד הא החזיק מבע״י לא וכמ״ש הב״ח ובר״מ פ״ב הח״י ורי״ו נ״ה ח״א דף ל״ח ע״ד סתמו ולא הזכירו י״ד ולפי הכלל ראוי לפסוק כרי״ף ורא״ש וי״ל דמצינו לפרש כר״ן לצורך י״ד והעד מדלא הזכירו דין דמפקיד מפתח ביתו אצל אחר דאין הנפקד חייב וכמ״ש התוס׳ אלא דס״ל תרתי בעינן וכ״ש נפקד דא״צ. גם בקיצור פסקי הרא״ש כתב המשכיר בי״ג בי״ד כו׳ אם מסר כר״ן אבל רי״ו סתם והביא דין דנפקד ממש כתו׳ אע״פ שעל הרוב נמשך אחר הרא״ש. וע׳ נ״ץ ובכ״מ הסכים לפי׳ התוס׳ כאן חזר בו. ובלבוש הביא י״א ד״ה וע׳ א״ז א׳. והנה הר״ן ז״ל סובר הסברא כל שלא קנה השוכר בי״ג לאו כלום הוי כנפקד דא״צ ובעיין דנקיט בי״ד בהכרח לצורך י״ד וחמירא דידיה כרש״י דאי דוקא בי״ד שהחזיק שעה א׳ בלילה מנ״ל דפשטן הדר בי׳ דלמא החזיק לחוד או מפתח לחוד סגי ומנ״ל תרתי בעינן. ולתוס׳ י״ל שפיר הדר ביה מברייתא דלא הזכירה כלל תנאי אחר כ״א מפתח. והב״ח פי׳ דהר״ן קאי אדברי הרי״ף דאיך יצויר המשכיר בי״ד ומסר המפתח קודם בי״ג וקשה דלמא פיסוק דמים היה בי״ג ומפתח יע״ש. לכאורה נראה דאבעיין קאי וכאמור:

ולענין אם היה המפתח ביד השוכר והפקיד ביד המשכיר ע׳ נ״ץ ח״י ג׳ דאפילו הפקיד בי״ד על המשכיר לבדוק ופר״ח א׳ ונראה כדבריו ל״מ להר״ן בהחזיק שי״ל כן כל שהיה שעה י״ג ביד השוכר עליה דידיה לאהדורי וליטול ממשכיר דל״ש איך יכנוס ואפי׳ לתוס׳ בלא החזיק י״ל כן ערש״י ביום י״ל ל״ד ואי״ה באות ב׳ יבואר עוד: