פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תלז:ג

אם עט״ז הנה בג״ו ובפ״מ ובש״ה כתבנו בזה דכל היכא דאיכא לברורי בקל מבררינן אף בדרבנן אף ביש רוב וחזקה לקולא וע״י טורח סמכינן אחזקה אף בד״ת ועפר״ח כאן וזהו שיטת הר״ן ז״ל והוכיח ממה דפריך נישייליה דאי בדרבנן בחזקה להיתרא א״צ שאלה אכתי נ״מ בביטול דהוי רק דרבנן א״צ שאלה אי חזקה בדוק ואי אין בדוק עכ״פ צריך שאלה בספק דרבנן בקל או אפשר אסור דיעבד היכא דאיתחזק איסורא כחמץ עמ״א ח׳. אבל הב״ח ז״ל חולק ואומר בדרבנן בחזקה להיתר י״ל א״צ שאלה ונישייליה היינו מאי נ״מ בבעיא לשאול בבית המדרש דלו יהיה ספק נישייליה ויהיה נכון ואדרבא מתוס׳ ד״ה לאו מדהוקשה להם מבטל שם ולא ציינו בגמ׳ למאי נ״מ נישייליה אלא די״ל התם הפי׳ כו׳ משא״כ חזקתו בדוק ואמירה דהני דא״צ שאלה בלא ביטול ולאחר שש דהוי ד״ת הוקשה להם טבל ד״ת א״צ שאלה כו׳ ולפ״ז דרבנן וחזקה להיתר א״צ שאלה וי״ד א׳ בשוחט ד״ת הוי והט״ז כתב דמגמ׳ מוכח שפיר דאל״כ הא צריך לגלות שיש ספק עכ״פ דאל״כ יסברו העולם שאין ספק וחזקה בדוק ולא ישאלו ומוכח נמי אף בדרבנן וחזקה צריך שאלה כאמור. ועי׳ הג״מ בפ״ב פסקו כל תיקו לחומרא בחצי זית בעליה אפי׳ בטלו אף דלא איתחזק הוי דהוי כחסרון ידיעה ואנן קיי״ל ספק דרבנן לקולא בעיא דלא איפשיטא בתיקו הא לא נשאר בתיקו י״ל הוי ספק חסרון ידיעה ע׳ יש״ש ב״ק. וכאן למ״ד חמץ איתחזק מקרי ולמ״ד דרבנן בחזקה לחומרא עי״ד ק״י ול״ש כאן כי בשביל החזקה לא ישתנה הדין כמ״ש בכה״ג בי״ד ק״י ול״ד לספק שהה במיעוט סימנים דהוי רק ספק דמ״מ כאן ספק הדין הוא ספק מציאות שמא בדק וכה״ג שפיר י״ל אף בספק הדין כה״ג אוקמיה אחזקה דמעיקרא וי״ל דעיקר דסמכינן אפשיטותיה רנב״י ומ״ה אם יכול לבטלו הוי כיש לברר בקל ע״י ביטול ואה״נ לאחר שש א״צ בדיקה עמ״א:

ומה שיש לעיין בד״ה שכתבו דאמרי הא לא היה בדוק כו׳ קשה איך עד אחד נאמן נגד החזקה והרוב עי״ד קכ״ז בש״ך בעיא דלא איפשטא ורנב״י היה ר״ל דמהימן עי׳ פריי שם סי׳ א׳. ומ״ש מיגו שתקי הא מיגו שיאמר אפשר בקטן שאין חריף כ״כ ל״ש זה ולאיסור קטן חריף בעינן עי״ד קכ״ז ס״ג בהג״ה ושם משמע רגלים לדבר בעינן: