פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תלו:ז

ישראל עט״ז כתב זה לאפוקי מב״ח ס״ז ועמ״א אות ט״ז. ויראה דהב״ח נמי סתמא קאמר דאף שבודק ישראל ב׳ כל החמץ מ״מ כיון שאין הא׳ עושה שליח במה נפקע תקנת חז״ל על הא׳ תוך ל׳ ואה״נ דאם א׳ עושה שליל לב׳ ש״ד אף להב״ח ועמ״ש אות א׳ ומש״ה כתב הב״ח דאם מניח אשתו שלוחו כמותו והיינו דצריך לשוויי׳ שליח וה״נ כן. והנה לכאורה דעת ראבי״ה שחמץ שלו ועכ״פ צריך ביטול ומש״ה צריך ג״כ בדיקה כי ישכח אם לא שעשה שליח לבדוק ולבטל למ״ד שלוחו יכול לבטל וממה שטען הטור עליו דאין לך הפקר גדול מזה משמע דראבי׳ לא ס״ל כן ומיהו כשנכנס בבית אחר יבטל שם ונכלל בכלל דאומר ברשותי אלא דנראה דראבי׳ נמי ס״ל דהוי הפקר ורק דחל עליו חיוב הבדיקה כמ״ש הב״י. או יאמר דא״נ טעמיה דראבי׳ משום דחמירא דידיה וצריך ביטול וצריך ג״כ בדיקה כתיקון חז״ל כל המבטל בודק שמא ישכח הביטול לחוד היינו ביצא מבית עכו״ם משא״כ מבית ישראל כיון שישראל הב׳ יבדוק א״צ הא׳ לבטל כלל דשמא ימצא גלוסקא לא חיישינן שאין דר שם וכיון שבדק סומכין על החזקה כמ״ש הר״ן ז״ל ר״פ ועט״ז תל״ד אות ג׳ ותל״ה בחמש שיטות ומ״א כאן ט״ז. ומדסיים הט״ז כהטור דלאו ביתו הוא משמע אף שאין עכו״ם נכנס בו בפסח רק שישראל לא ישוב שם אחר הפסח אפ״ה א״צ לבדוק וזה דלא כמ״א אות י״ז יע״ש:

כתב הב״ח בתשובה סי׳ קכ״ד דאם אומר בפירוש כל מה שמתחמץ בפסח יהא בטל הוי ביטול ובסתם לא דברשותו משמע מה שיש עכשיו. והאריך שם דהפקר חל על דבר שלב״ל עדיין ובתחלה כתב הטעם דאי בעי מחמץ מיד ולעשות הפקר קשה הא בפסחים ז׳ א׳ דקדים ומבטל מקמי דתחמיץ א׳ שבת וי״ט מבטל בלבו והטעם כמ״ש הר״ן ז״ל ר״פ דלאו ממון הוא ובגלוי דעתיה סגי והיינו שמבטל לכשיתחמץ דבעודו מצה הוי ממון דיליה ולא מהני בלב והתם לאו בידיה הוא לחמץ תוך הפסח ואפ״ה מהני. ומ״ש דנדר חל על דבר שלב״ל עי״ד י״ד כן הלכה דעל עצמו אוסר בנדר כו׳ ובהפקר צ״ע אם אמר הקמח שאקנה יהא בטל לכשיתחמץ ולפ״ז התנה ואמר כל החמץ שאקנה יהא בטל מעתה אם קנה בפסח ושכח התנאי בעת הקנין התנאי קיים ומקח בטל ובגלוי דעת סגי ואם זכר התנאי וקנה הרי ביטל התנאי עי״ד פי״א סי״ב ואע״פ שאין קנין לאיסורי הנאה כמ״ש הריב״ש הביאו המ״א תמ״ו והר״מ ז״ל כ״כ מפורש בפ״א מחו״מ קנה חמץ בפסח לוקה מ״מ אי התנאי קיים הקנין בטל ולאו דיליה הוא. ונ״מ למ״ד בלא בטלו חייב לבער בי״ט גם לאחר הפסח אי הוי חמץ שעבר הפסח בהפקיר בפני עדים למ״ד דלא חייש להערמה כה״ג גם לא הוה מעולם של ישראל כיון דשכח התנאי בשעת הקנין התנאי קיים והקנין בטל. ואי״ה יבואר עוד בתמ״ו ותמ״ח:

מעשה באחד דר בבית אינו ישראל בליל י״ד ודעתו למחר ידור בבית א״י אחר ששכר כבר הנה בבית ב׳ ודאי חייב לבדוק בלילה אף לא לקח מפתח דבפסח החמץ בביתו ובישראל חבירו מ״ל על מי מוטל ובית שדר בלילה יראה דחייב לבערו דביוצא תוך ל׳ א״צ משא״כ זה שלא תחלוק בין בדיקה לבדיקה והרואה כו׳ וכה״ג בנר חנוכה ויברך לבדוק בבית שני ואח״כ ילך לכאן ע״ס ברכה מאחר שדר בליל י״ד כאן ועדיין חמץ שלו חל עליו כאן בדיקה אבל לא יברך כאן. או יעמיד שליח נ״ל: