פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תלו:א

ואינו עט״ז ועמ״א י״ד. ומ״ש ביתו זוכה לו עמ״א ט״ז מרש״י ד׳ א׳ ד״ה חובת וי״ל דאיסורא לא ניחא ליה דליקני וכ״ש כשאומר בפי׳ כן ורש״י קאי על המשכיר כמזוזה חובת הדר ה״ה חמץ חובת המשכיר ע״ז כתב כשיוצא מפקיר ליה ובדיקה דרבנן ר״ל ביטול ובדיקה בחמץ שא״י דלמא משכח גלוסקא ומשהה ועובר ואגב הצריכו בדיקה שלא ישכח הביטול כמ״ש בתל״ה בט״ז בשיטה הה׳ ומבעיא ליה אי על המשכיר הואיל דחמירא תחלה דידיה היה או על השוכר דברשותיה קאי עיקר הטעם דלמא ימצא גלוסקא שייך ביה. ומיהו תוך ל׳ ואין דעתו לחזור כלל תלוי במ״ש המחבר ס״ג ביוצא מבית עכו״ם ולהר״ב שם ה״ה כאן. אמנם ביוצא קודם ל׳ ודעתו לחזור (לכ״א מהפירושים) א״כ אף מניח בנים קטנים בביתו כי בא תוך הפסח ויראה חמץ שלו עובר עליו משא״כ של אחרים וקטנים דאין עובר. אפשר דמש״ה צריך לבדוק קודם הפסח אפי׳ קודם ל׳ וכאמור וצ״ע. כתב הב״ח ס״ב עמ״ש הטור ואין מניח דאם מניח שלוחו כמותו וכאלו הוא עצמו בודק. וכתב א״ר וא״ז אות א׳ דבדיקה א״צ שליחות אלא דצריך למנות שליח דחל עליו חובת בדיקה וכיון שממנה שליח הוי כאלו עצמו בודק. (אבל ביטול צריך שליחות. וכתב ע״ש דכשהוא בביתו מצוה בו וביוצא לדרך הקילו ונכון הוא עמ״א תל״ב אות ה׳) והשיג על השכ״ג בהגהות הטור אות ב׳ דכתב כשאין בעיר יכול לעשות שליח לביטול דלמ״ד ביטול מדין הפקר ואין שליח יכול להפקיר אין לחלק בין ישנו בעיר או לאו וכ״כ הפר״ח. ואני אומר דהוה קשיא ליה למ״ש הב״ח בתל״ד דאין לבטל ע״י שליח א״כ היוצא בשיירא חיישינן שישכח לבטל במקום שהוא שם וכ״ת יבטל עכשיו הא ליתא דכל שצריך לבטל עכשיו צריך ג״כ לבדוק דשמא ישכח הכל ותקנת חכמים כן הוא משו״ה כתב דאף שפקפק הב״ח בתל״ד היינו כשהוא בעיר משא״כ ביוצא לדרך אם כן ישכח הביטול במקום ההוא זכין לאדם שלא בפניו ויבטל השליח בי״ד ואמרינן ניחא ליה לבעל החמץ שיהא נכסיו מופקרים ונתונים במתנה להשליח כעין מ״ש הט״ז בתל״ה אות ו׳ יע״ש. ומכל הלין משמע דאם מניח בביתו בנים קטנים צריך לבדוק בעצמו ודלא כט״ז וי״ל. ועמ״א אות י״ד: