פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תלו:ב

צריך עט״ז בדפוס ציינו על מלת צריך ובזה י״ל גם המ״א א׳ יודה דתרי חששות שמא יבוא ע״פ בה״ש ושמא ישכח הביטול ליל י״ד. וממ״ש הט״ז וכ״מ מרש״י וכמ״ש המ״א א׳ משמע אף דעתו תוך הפסח לבוא אפ״ה אין מבטל אז בשעת בדיקה וט״ס בדפוס והציון על מלת זקוק ואתוך ל׳ קאי. ועמ״א י״ב הוכיח מדכתב המחבר בשכח כשיגיע פסח יבטל משמע הא לא שכח יבטל מיד בשעת בדיקה דא״כ מה אתא לאשמעינן ועב״ח ס״ה הקשה כן על הטור דכתב קודם ל׳ א״צ לבדוק וכשיגיע פסח יבטל לאיזה צורך חזר וכתב דאם דעתו לבוא תוך פסח ושכח כשיגיע פסח יבטל ותי׳ דה״א יבטל מיד קמ״ל כשיגיע פסח יע״ש וכוונתו דאה״נ כשבודק מבטל אלא בשכח ונזכר ביום א׳ בדרך ימתין עד ע״פ וזה כמ״א:

והוי יודע דתוך ל׳ ודעתו לחזור אחר פסח דבודק לפירש״י פסחים ו׳ ב׳ ימצא גלוסקא ודעתיה עלויה וחס עליה כו׳ משא״כ כשאין בביתו תוך פסח א״צ ביטול כלל רק בדיקה ומיהו למ״ד הביטול עיקר מ״ה צריך לבטל עמ״א תל״ד ט״ז א׳ תל״ה א׳ ותל״ד ג׳. ולפ״ז י״ל המחבר השמיט בס״א כשיגיע פסח יבטל דא״צ כלל לא בדיקה ולא ביטול מ״ה אף חדר שתשמישו תמיד כיון שא״י היכן הוא מ״ה א״צ כלום וכמ״ש התוס׳ ר״פ כ״ש ד״ה ואי ומדרבנן בדיקה דלמא חזי ומשהה וכשאין בביתו א״צ כלום וביעור וביטול בחמץ ידוע היכן אז מ״ה. ומש״ה בס״ב כתב דעתו לבוא תוך הפסח כשיגיע הפסח יבטל בשכח ה״ה בלא שכח אלא לאשמעינן בס״א א״צ כלל ביטול והר״ב הגיה בס״א דעת הטור בתל״א דביטול מ״ה אף בא״י מ״ד אמי שאכל חלב בשוגג: