פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תלה:ב

לא עט״ז הביא דברי המ״מ פ״ג מחו״מ ה״ו וצידד בפירושו אי ר״ל משום שמא יאכל לא תקנו ברכה רק ב״י וקודם הפסח אף על ביטול אין מברכין על דברים שבלב מ״מ קודם הבדיקה וביטול הוי מ״ה שפיר מברכין ולפ״ז אף פסח בביטל כבר אין מברך או הפי׳ דל״ש על ביעור חמץ כיון שאוכל אחר פסח חמץ כמו שהבין הכ״מ שם ובפסח שפיר מברך מדרבנן דחייב לבער כל חמץ שמא יאכל (וכ״ש לגי׳ לידוע צריך ביעור שמא יאכל מ״ה עי׳ ברשב״ץ במאמר חמץ) וספק לקולא ולפ״ז מ״ש בתל״ב ב׳ דמברך בשעה ה׳ היינו החמץ ששורף לא היה בכלל ביטול כלל וביטול היום זריזות בעלמא ואי לא נזהר בפת ששייר הוי ביטול היום מדינא ועח״י ה׳ ולמ״ש א״ש ועמ״א ב׳ להכ״מ משמע יברך תוך הפסח אף שביטל ואי״ה שם יבואר בזה:

דע לשון המחבר הוא לשון הטור וכ״ה ברי״ף ובפי׳ המשנה אבל בחבורו פ״ג ה״ה כתב ה׳ זמנים ומיהו נקיט המשנה כסדר מחלוקת ר״י וחכמים ועמ״מ שם. ובתוס׳ שלא יאכלנו אחר הפסח ובטור והר״מ ז״ל שאסור בהנייה כר״ן דמשום איסור אכילה דרבנן לא הצריכו בדיקה כ״כ אלא חיזוק עב״י. ע׳ סימן תע״א ס״ב יש מחמירין שלא לפרר מצה בע״פ ואין להחמיר כיון דאיסור דרבנן ומר״י בשש י״ל שלא יאכל בפסח כרת ל״ג הא בעלמא איסור דרבנן י״ל דאסור לעסוק בו ועמ״א ואי״ה בתע״א יבואר עוד:

כתב הרוקח כו׳ היינו להמ״א אבל להכ״מ אין איסור בשהייה ימתין עד הלילה לאור הנר עמ״א ב׳ וע׳ ע״ש תל״ה: