פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תלד:ב

אם עט״ז הנה בלא ראינו שהביאתו לכאן אין חוששין אף בלא בטלו והוי ד״ת ובפסח ועי׳ ע״ש אות א׳ ובח״י ד׳ דהוי ס״ס ובאמת משמע אף הניח ככרות גדולות דליכא כ״א ספק שמא נטלתו נמי לא נחזיק ריעותא כל שא״י שחסר לחמו אנל נטל עכבר בפנינו וככר גדול וספק על או לא על בבטלו לקולא ובלא בטל לחומרא כמ״ש הטור בתל״ט והיינו נכנס בחצר וקרוב מאוד לבית עמ״א תל״ח א׳ ואי״ה שם יבואר. או בחדר א׳ מזוית לזוית שיש לדבר סוף דאל״ה אף בספק א׳ וד״ת נמי אין לדבר סוף (והמעיין במהרש״א ז״ל פסחים ט׳ א׳ יראה שיש ליישב דבריו ע״פ מה שכתבנו דנקיט בחד בבא בית ומקום ממקום למקום יש סוף ובית לבית אין סוף דלא כדמשמע בירוש׳ וכמ״ש התוס׳ שם ע״ב ד״ה ולא יע״ש ובית לבית אף שראינו נטלתו ככר גדול כ״ז שלא הביאתו לכאן אין לדבר סוף וממקום למקום דיש סוף דוקא בראינו ככר קטן בלא בטלו וע״ז פריך בקטן אף הביאתו לכאן אכלתיה ספק הרגיל די בחד ספק ובחדושינו כתבנו מזה). ואין ספק מוציא מידי ודאי משמע מסתימת הפוסקים בתל״ח אף בדרבנן ועב״ח תל״ח ותל״ט א׳ כ״ל דאיתחזק חמץ אף בטלו ככר קטן אין ספק מוציא מידי ודאי ועי׳ תל״ג במ״א י׳ ודאי גררוהו ולב״ח שם קשה. וער״מ פ״י ממעשר ה״ב סתם משמע כתי׳ קמא של תוס׳ אף בדרבנן ועמ״ל שם ואין הכרע ומיהו אף דכתבתי בפריי לי״ד ק״י דרובא וחזקה מדרבנן אסור סמוך מיעוטא והו״ל פלגא היינו באיסור תורה לק״מ מכאן דספק הרגיל לאו רוב גמור הוה אלא שאין שקול ובספק השקול ודאי אף בדרבנן אין ספק מוציא מידי ודאי עי״ד ק״י בספק דרבנן נגד חזקה ובס׳ נ״ו כתבנו מזה ואי״ה יבואר עוד: