פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תלד:א

בחמין עט״ז ועמ׳א א׳ ובמשנה פסחים י׳ ב׳ מת שמשייר יניחנו בצינעא כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו ובט׳ ב׳ בקושיא השמיע מלת כד״י כי סובר לאו עצה טובה אלא בהכרח דחוששין כו׳ ובש״ע דכתב יהא נזהר אזהרה מנטילת חולדה בפנינו והן חמץ שמשייר לאכילה או בבדיקה ומשייר לשרוף למחר כי בלילה אין שורפין דומיא דנותר או שישכח ביטול היום כמ״ש בד״מ א׳ ואי״ה במ״א א׳ ועי׳ הג״מ פ״ג א׳ והא דלא אמר בחמץ שבודק לא פסיקא שימצא חמץ בבדיקה. הא חמץ קודם הבדיקה א״צ להצניעו כו׳ והב״ח וח״י וא״ר כתבו דצריך כי באמצע בדיקה יצטרך לבדוק המקום בדוק שנית ועמ״א א׳ והנה שמא תיטול בפנינו שפיר ותבוא למקום הבדוק תי׳ רב מרי שיחסר מנין לחמו בתוך בדיקה אין חשש לכאורה דשמא הניחו במקום שאין בדוק ויבדוק עדיין כנראה לכאורה מרש״י ט׳ א׳ הא חזינן שהביאתו לכאן וי״ל שיחסר לחמו ויבדוק ולא ימצא אותו טובה הוא כי מכיר הוא אותו יצטרך לבדוק אף המקום שבדק כבר. ואמנם המקשה סבור כי חובה הוא לא עצה טובה הוא ורב מרי נמי אמר גזירה שמא יחסר משמע אף רבא סובר כי חובה הוא והיינו אי שרית ליה להיות החמץ מפוזר ומפורד אף אם תטול בפנינו לא ישגיח ולא יבדוק שנית וזה דוקא אחר הבדיקה שהבית בדוק בעיניו משא״כ קודם הבדיקה אף אם באמצע תטול יבדוק שוב שנית המקום הבדוק מאחר שעוסק בבדיקה ולא גזור שיהא נזהר מדינא ויהיה הפירוש אזהרה מנטילת עכברים מחמת חשש נטילת עכבר בפניו צריך אזהרה וכדכתיבנא והבן זה ואי״ה באות ב׳ יבואר עוד. ובד״מ א׳ משמע מפרש דברי הג״מ כפשוטו יע״ש: