פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תלב:ב

על עט״ז דאם סיים הבדיקה אע״פ שיש ביטול לפניו לא יברך כ״א למחר בשעה ה׳ וכ״כ המ״א ב׳. ועי׳ ברא״ש פסחים ז׳ א׳ עלה דהבודק צריך שיברך דל״ת אינה כ״כ מצוה כיון דאין אלא לבער החמץ מן הבית ומה שאין מברכין בשעה ה׳ כו׳. ביאור דבריו דהוקשה לו כמ״ש הר״ן ז״ל דמאי קמ״ל הבודק מברך דכל המצות מברך עליהם ותי׳ הר״ן ז״ל דקמ״ל הבודק מברך מיד ולא כשמבער יע״ש. והרא״ש ז״ל דקדק מלת צריך משמע תרתי אשמעינן דצריך ברכה ב׳ בשעת בדיקה ע״ש תי׳ דל״ת דאין מברך חדא כמו בניקור חלב דאין מברכין על ל״ת כ״א אמ״ע עי״ד י״ט בכה״ג ופריי שם ואפשר תשביתו לאו עשה כ״א תיקון הלאו עי׳ שבועות כ״ד תוס׳ ד״ה האוכל לריצב״א וזבחת לא לעשה כ״א להתיר ע״י זביחה וערש״י ביצה גבי מסוכנת וחולין ספק בשחיטה אמ״ה לכאורה כריצב״א אלא בנבילה ביה״כ קשה יע״ש ותשביתו לרש״י לומר ביטול מהני יש לומר לתקן הלאו לשיטת דבל יראה מזמן שחיטת הפסח הוי עי׳ פסחים דף א׳ וב״ק כ״ט ב׳ ול״ת עשה קמ״ל דמ״מ מברך כיון שבא הלשון בצווי כשחיטה. או דה״א בביטול סגי ואין מברכין על דברים שבלב ותקנת חז״ל סייג שלא למיכל הוא דאין מברכין על סייג ול״ד למ״מ ונ״ח ועי׳ פני יהושע והקשה הרא״ש ז״ל דלמא לא יברך בה׳. וי״ל לפרש בג׳ אנפי או כמו שיראה מב״ח ז״ל דב״פ יברך בלילה על מצות חכמים לחפש כו׳ ובה׳ מ״ע מ״ה וזה דחה הט״ז ויש לפרש דה״פ דהראוי לברך בה׳ שמ״ע מ״ה ותירץ דמ״ה בביטול סגי ומ״ה אין לבדיקה עיקר כלל כבסי׳ תל׳א בטור עב״י שם וכיון שכן על סייג אין לברך רק בלילה קודם הביטול לז״א הט״ז דאינו כן דודאי חמץ ששורף אין בכלל הביטול ואף אם טעה ואמר בלילה דחזיתיה ודלא חזיתיה או להנוהגים כן רק לבטל בלילה פ״א אפ״ה מברך בבוקר דמ״מ מצות חז״ל הוא להוציא מן הבית ורק הרא״ש להוכיח דלא כרש״י שמפרש דר״י דאמר אימתי בלא בשעת ביעורו שש כו׳ ואך תשביתו קודם איסורו הוא דאם כן היה ראוי לתקן הברכה על מ״ע מ״ה אלא כפי׳ ר״ת ואך לאחר זמן איסורו משתעי קרא וקודם זמן איסורו לא בא צווי בפירוש מ״ה א״כ טוב לברך על התחלה. ול״ד לבודק אחר הפסח ועמ״א ב׳ ואי״ה שם יבואר עוד:

מ״ש הטור על זמן כו׳ עי׳ פרישה דאל״כ למה כתיב שבעת ימים כו׳ ועי׳ מ״ש בפתיחה אי עובר ב״י משבע כו׳ ובח״י וא״ר אות ד׳ ולא הבינותי דמכל מקום עשה משביתו משבעה ויברך זמן. ועב״ח ס״ד י״ל דסובר הרא״ש ז״ל דאין מברכין על ביטול ותקנת חז״ל דלמא אתי למיכל הוא בפסח דיש כרת חששו ומש״ה סמכינן אזמן דרגל:

ולמ״ד דהלכה כר״ש לפני זמנו ואיסור תורה יש מחשיבתו דאסור באכילה כתו׳ כ״ת ב׳ בד״ה ר״ש והר״ן ז״ל בהא דרב גידל פירש אף הנאה מ״ה משמע מתשביתו אף הנאה (וקשה א״כ ל״ל קרא חמ״פ שאשור בהנא׳ פתסוק מתשביתו ולרש״י לא ניחא דב״י עובר בנוקשה ותערובות. משא״כ לפר״ת א״ש דמניין לנוקשה ותערובות וא״ש דפריך מאי איכא בין חזקיה לר״א והתוס׳ לשיטתם) אם כן י״ל דכי הורשו חז״ל לעשות סייג אל״ת לא אעשה דמש״ה יש מקומות דמברכין שהחיינו כר״י דיש ל״ת ובפתיחה כוללת כתבנו דודאי מנינו שעשו סייג אף לעשה א״כ קשה דנהי בביטול סגי מ״מ תקנת חז״ל שייכא בשבע כאמור. ואם בירך זמן על הבדיקה י״ל דמברך ארגל זמן דהרגל עיקר ובדיקה טפילה לו ול״ד לסימן הרמ״א דיש שם דיעות ובמנהגים שלי הארכתי. ועב״ח כאן:

עי׳ כה״ג וא״ר ד׳ ביוה״כ מברכין שהחיינו ועי׳ ברשב״א בשם רבינו פרץ דמכלה החמץ אין ראוי לברך זמן דוגמא למ״ש בסי׳ רכ״ג ס״ו בהגה״ה שא״א תתחדש בעירות שועלים שהורג בריה יע״ש בזה: