פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב מב:א

ואם עט״ז העלה דסתמא כפירושו הואיל ונהגו כן ועיין אה״ע קכ״ד בח״מ וב״ש ה׳ וח׳ וא״ר כאן דאין הכוונה קלף מתוקן לס״ת ומעובד לס״ת אלא היה מתוקן כמו קלף ס״ת. וא״ש שכתב וא״צ עיבוד לשם גט יע״ש וע״ת כתב דגט הוי קצת קדושה ולהוריד לקדושה קלה שרי ודוקא לחול אסור עמ״ש במ״א אי״ה. מזה יש לי קצת עיון במ״ש המחבר והר״ב דתנאי מהני בלבשן וכן לדברי חול ושניהם לא למדו אלא מהא דמנחות ל״ד דלמ״ד הזמנה מילתא בהתנה דילמא לקדושה קלה הא לחול לא מהני תנאי וכן בהזמנה מהני תנאי אבל כשעשה מעשה גרע טפי וצ״ע שוב ראיתי בצ״צ סי׳ פ״א הרגיש בזה:

והנה בצ״צ סימן פ״א כתוב עור המעובד לשם רצועות אי מהני תנאי להשתמש חול כתב הצ״צ דחדא דאף בקדושה גופא מהני תנאי דלא כלבוש שהניח בצ״ע ועוד אף להלבוש רצועות תשמישי קדושה הוי והביא ראיה מנרתיק יע״ש ואף ע״ג דנרתיק רק הזמנה בפה מ״מ הואיל וצר ביה אח״כ הוי מעשה מהני תנאי כ״ש בעיבוד כה״ג ועמ״ש עוד מזה אי״ה במ״א וע׳ תוספות מגילה כ״ו ב׳ ד״ה ותשמישי לפירש״י דלי״ת ויו״ד משמע דרצועות קדושה הוי והא דאמר רצועות תשמיש קדושה היינו מה שתלוי חוץ לקשר וצ״ע:

ודע דהא דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה יש להסתפק בו אי הוי ד״ת או דרבנן ועיין רש״י מגילה כ״ו א׳ במשנה הביא תוספתא כי הקדישום משמע לכאורה דהוי ד״ת וכן מסתברא. וגם אף דאין ראוי לקדושה חמורה אפ״ה אין מורידין לקדושה קלה שהרי שנינו במנחות ל״ב וכ״פ הר״מ ז״ל פ״ה מהל׳ תפילין ס״ת שבלה אין עושין מזוזה אלמא אף ע״ג דאין ראוי עתה לס״ת אפ״ה אין מורידין כו׳: