פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב מג:א

ואם עט״ז הנה האדון ז״ל עשה פליליות עם רבינו המחבר במ״ש בס״א כאן אוחזן בידו משמע בלא בגד ובס״ה פסק בבגדו וידו כר׳ עקיבא (ברכות כ״ג א׳) ובהכרח לחלק בין נפנה צריך ג״כ בגד אבל להשתין בקבוע ל״ג שמא יפנה דא״נ יפנה אין גנאי כ״כ ודוקא בראשו גזור דגנאי גדול הוא וכן דעת הד״מ שהביא דברי רבינו יונה דבקבוע בידו לא חיישינן שיפנה כשהם בידו והביא זה דא״צ בגדו ובאמת המעיין ברבינו יונה מפורש יוצא שם דבגדו בעינן שמא יפנה וכ״כ מהר״מ מטיקטין בהג״ה שם ולפ״ז מ״ש הר״ב בהג״ה דאין חילוק בין קבוע לעראי כלל רק אורחא דמילתא שזה במיושב וזה במעומד וזה לשיטתיה בד״מ משא״כ כפי הנראה מרבינו יונה ורא״ש בברכות כתב בפירוש דבקבוע בידו ובגד״ו שרו להשתין (דלא כב״י שכתב ואהא דאמרינן ביד״ו מותר כתב הרא״ש בו דליתא כי הלכה כרבי עקיבא וגם לשמא יפנה נמי צריך בגד״ו וידו) א״כ הפרש יש בין קבע לעראי כי בעראי במיושב (או תיחוח ומדרון) ביד״ו לחוד שרי וקבוע בגדו נמי בעינן שמא יפנה בהן זהו תוכן כוונת האדון ז״ל ועיין נ״ץ ס״ה כ״כ והביא גם דברי הר״מ ז״ל בפ״ד מה״ת הי״ז להשתין בקבוע צריך בגד״ו ג״כ יע״ש: והוי יודע שאף לשיטת הר״ב בהג״ה וד״מ וא״כ אין הפרש בין עראי לקבוע וכדאמרן מ״מ הא איכא הפרש דאלו בקבוע ביד״ו צריך בימינו דוקא כמו בס״ה דאוחזן בימינו דוקא משום קינוח ובעראי במיושב ליכא ניצוצות ושמא יפנה ג״כ ליכא ומותר אפילו ביד שמאל כו׳ וכ״ת גזירה רחוקה משום קינוח לחוד לא גזור כמו דלא גזרינן ביד״ו לחוד (לשיטת הר״ב בד״מ) הא בורכא דיקנח ביד שהתפילין בו ודאי יותר גנאי מכשהם בראשו (עיין רבינו יונה ניצוצות ויגיעו לתפילין פשיטא בקינוח גנאי גדול) אמנם הב״ח ז״ל נזהר מזה וכתב כל מה שבידו מדכר דכיר ולא חיישינן שישכח ויפנה ויקנח בשמאל דאם יפנה ידכר ויקחם בימין משא״כ בראשו שוכח הוא אם יש לו בראשו יע״ש. (מ״ש הט״ז וכ״כ ב״י ט״ס וצ״ל רבינו יונה. ומ״ש בשם ד״מ אינו אצל הטורים כ״א בדפוס פיורדא יע״ש) זהו הנראה לי בכאן: