פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב לח:ד

אלא עט״ז. דבחלק ק״א פירש״י שמגלה ראשו זלזל כו׳ ובשימושא רבא הביא מימרא מה תקנתיה לכרוך רביה ברישא והדר כרכו תלמידיה ועל כן הטעם שחולץ סמוך לשקיעת החמה ומורה הלכה בפניו ותרוייהו אמת כל היום דוקא בפניו אסור בש״ר (וש״י אפשר שרי) ולעת ערב אפילו להפוך פניו וש״י נמי אסור אבל כשחולץ רביה תחלה אין כאן הוראה שרי להפוך פניו ומ״ש והדר כרכו תלמידיה דמיותר הוא רצה לומר שצריך לחלוץ ולכרוך ולהניחם בתיק דאם לא יכרכם היטב אלא יניחם כך ורביה כבר כרכם והניחם בתיק אכתי נראה שאומר היפך דעת רביה שמורה שלא הגיע זמן עדיין רק רוצה לילך לבה״כ כו׳ וה״ה דאי לא כרך רביה רק חלצן קודם ש״ד אלא דיבר בהווה דמסתמא כשחלץ כורכן צריך התלמיד לעשות כן. אבל הב״ח ז״ל פי׳ לכרוך דרבי״ה ברישיה (בדלי״ת) שיכרוך התלמיד תפילין של רביה בהכרח מסור דידיה קודם שלא יסיח דעת והדר רשות לכרוך דיליה. ומכאן יש ללמוד שלא לעשות מלאכה בעוד תפילין עליו עסי׳ מ״ב דמצוה איכא יע״ש בזה. ומ״ש בשם הגאון מהר״ר שכנא ז״ל עמ״א אות י״ד מזה מנודה ומצורע כו׳ בס׳ המגיד פרשה שמות הארכתי אות ה׳ ויראה מניח בלא ברכה ואי״ה יודפס כאן: