פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב לט:א

כל עט״ז. בב״י צידד דמסור וישראל מומר לרש״י ור״מ מ״ה פסולים ואחרים אומרים רק מדרבנן יע״ש בשם הר״ן פרק השולח והט״ז עשה פשרה דמומר לשבת או להכעיס הוי מ״ה דאינו מאמין בקשירה ומסור עשאוהו חז״ל מדרבנן ודוקא לתפילין וס״ת בי״ד סי׳ רפ״א ס״ג אבל בשאר איסורין נאמן הוא כמ״ש המחבר בי״ד סי׳ קי״ט סעיף י׳ ובש״ך שם כ״ג ושם בסי׳ ב׳ בט״ז אות י״ג מסור כמומר לתיאבון יע״ש. ומ״ש ורבים יחכמו עב״ח ופרישה דמש״ה השמיט הטור מסור דכ״ש מעכו״ם דאין מורידין דפסול כ״ש מסור דמורידין והקשה דא״כ למה הוזכר בגיטין מ״ה אסור. ועיין דרישה כתב דכי מחלקינן בין להכעיס ותיאבון במצות בין אדם לקונו אבל בגזלן וחמסן לא כי בשביל תאותו ירד לחיותו של חבירו יע״ש והנה צ״ע מאוד דא״כ בחלק המצות בין אדם לחבירו לתיאבון נמי כלהכעיס דמיא והוי מומר לכל התורה כולה ושחיטתו פסולה מ״ה וזה לא שמענו כלל וגזלן לעדות פסול לא לשאר דברים דמיקרי רשע כו׳. וראיתי בח״מ תכ״ה עמ״ש הרועים אין מעלים אותן יע״ש בפרישה כתב ג״כ כעין זה וצ״ע טובא: