פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שנד:ב

ואם עט״ז מ״ש הבור עצמו פירשתיו באות א׳ דאם החוליא ממעט מרוחב דע״ד לרה״י אם אין החוליא גבוה ג״ט הוי רה״ר ואם גבוה ג״ט ורחב דע״ד הוי כרמלית. ועב״י בשם הריטב״א דאף מרה״י לרה״י דרך כרמלית אסור ועמ״ש באות א׳ כאן ומ״א ועיין לבוש:

עב״י מ״ש על רבי יוחנן עירובין ופירש״י דבור וחוליא מצטרפין ועשה כלומר לא הבינותי דלכאורה הדברים כפשטן דאם אין מצטרף הוי הבור כרמלית ומ״ש דלמעלה מי״ט מקום פטור וכמ״ש הפרישה הואיל והחוליא משולי הבור גבוה י״ט צ״ע טובא דמ״מ מן החוליא לרה״ר אין י״ט והוי אויר רה״ר כשהולך הדלי שם ור״י דאמר אפי׳ תימא בסמיכה דוקא קאמר וכמ״ש בפי׳ המשניות ובתנאי כו׳ ובא״ר הרגיש בזה יע״ש ובש״ע פסק להלכה במופלגת ד׳ צריך החוליא גבוה י״ט ברה״ר ועמ״ש בסמוך אי״ה מזה:

והנה הריטב״א הקשה כו׳ היינו מסי׳ שנ״ב סעיף ב׳ כשלא נח ברה״ר עצמו רק באויר רה״ר תוך י״ט גוללו אצלו אפי׳ שאין בזיון כ״כ ובס״א דנח ברה״ר גזור ולא התיר אלא בנדרסת א״כ כאן אמאי אסור כיון דלא נח באויר רה״ר וסובר הריטב״א כמ״ש במ״א של״ב באות ד׳ דה״ה שאר דברים ול״ד כתבי הקדש יע״ש והב״ח תירץ דהתם דיעבד והכא לכתחלה אסור זה תי׳ לקושיית הריטב״א ז״ל אבל הטור סובר דכאן נמי שרי לכתחלה כשלא נח ברה״ר בקצה הא׳ רק תלוי באויר רז״ר שרי כמו בס״ב לשם ואפ״ה בעינן גובה החוליא י״ט דמיד כשעוקר מרה״י בא מיד לאויר מקום פטור ומשם כשיורד לאויר רה״ר ומשם לחלון רה״י תוך י״ט שרי לכתחלה להטור אף בשאר דברים וא״ש דברי הב״ח ועמ״א שנ״ב אות ד׳ ולמ״ש י״ל:

והט״ז סובר דשם בשנ״ב ס״ב גבי כתבי הקדש דוקא שרי ומש״ה הקשה כן. ועיין מ״א שם בלא נח רק תלה באויר כרמלית שרי בשאר דברים דלא כמ״ש הט״ז כאן בשם הרשב״א ועמ״ש כאן באות א׳ מזה: