פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שמב:א

להביא עט״ז בב״ח משמע דוקא דוחק וקצת מצוה שרי ביה״ש או מצוה גמורה בלא דוחק אבל הש״ע השמיט לעשר פירות סובר כל שהוא דחוק ונחפז ומצטער אם לא יעשה הדבר ההוא שרי אף לצורך חול גמור. ומפני שיש לי בכאן הרהורי דברים אמרתי אשיחה וירווח לי. ראשונה הא דאין שבות ביה״ש האי כללא ל״ד דיש שבותים הקרובים לחיוב חטאת ואסורין ביה״ש כמו פחות ד״א וקנה רך כבסי׳ ת״ט במ״א אות ז׳ וברס״א אות וי״ו ולכאורה רבי בעירובין ל״ד ב׳ לשיטתיה דבכריתות ר״פ ספק אכל כפשטא דמתני׳ בעינן איקבע איסורא באשם תלוי וסיפא פירושא דרישא (יע״ש דדוחק זו ואצ״ל זו) וכמ״ש מהרימ״ט ופר״ח י״ד ק״י דסובר ספק מ״ה לקולא וביה״ש ספק הוא ולא גזרו בדרבנן עוד שבות וזה יצדק להר״מ ז״ל דסובר תו״ש דרבנן או לגמרי לא אבל להמחבר ברס״א דתו״ש ד״ת עשה אפ״ה ל״ג ביה״ש קשה למה וכ״ת דוקא בעצומו של יום שיש כרת גזרו ולא בתו״ש הא חזינן דבכל איסורי תורה דעלמא אסור אמירה לעכו״ם וכ״ת לחלק בין איסור לאו לאיסור עשה שהרי הר״ב אומר כן בי״ד רצ״ז ס״ד כל אמירה באיסור לאו כו׳ וכמ״ש פ״ק דיבמות ל״ת חמיר מעשה (וחסמה בקול לוקה) עכ״ז וצ״ע לחלק בין עשה לל״ת:

גם הא דכל שבות ביה״ש ל״ג אם קיבל עליו תו״ש וחילוק בין יחיד לציבור עסי׳ רס״א במ״א אות ז׳ ושצ״ג בט״ז אות ד׳ וז׳. והא דאין מערבין עירובי תחומין ביה״ש ועירובי חצירות מערבין לכתחלה ביה״ש כבסי׳ רס״א וסי׳ שצ״ג ותט״ו יע״ש עיין מ״מ פכ״ד מה״ש הלכה יו״ד ופרק ששי מה״ע הי״ג דמש״ה ע״ת אין מניחין לכתחלה ביה״ש שאין לעשות ספק לכתחלה יע״ש ומינה עירובי חצירות אף לכתחלה עושין בספק ואמרינן ספק דרבנן לקולא וע״ת יש חזקת ביתו קצת או אסמכוה אקרא או מקצה ביתא הוי שבוח חמיר וגזרו ביה״ש עמ״א רס״א אות ד׳ בזה. ועסי׳ תס״ז במ״א אות ב׳ ותפ״ט בט״ז אות ח׳ אין עושין ספק דרבנן לכתחלה וס״ס בשל תורה וספק דרבנן שוין המה כבסי׳ ק״י בי״ד בש״ך יע״ש ומ״ש המחבר ומטעם זה כו׳ להדליק נר בשבת משמע דקאי אמצוה ולצורך שבת לאכול ועיין לבוש וי״ל דמטעם זה דוחק וטרוד ונחפז ויצטער נמי שרי אף שאין לצורך סעודה כ״א בחדר לישן שם אצל נר וכדומה:

עוד אני חוזר אל הראשונות כל דבר שהוא משום שבות ל״ג הן אמירה לעכו״ם הקשינו מי״ד רצ״ז דמ״ש עשה מלאו וכ״ת לצורך מצוה דוקא הא טרוד ונחפז מ״ה שרי ולא מצינו כן באיסור לאו ולהב״ח א״ש קצת. גם אפי׳ שבות ע״י ישראל התירו כשיש דוחק וטרוד ונחפז בעירובי חצירות עמ״א רס״א וי״ו ובשאר עשין משמע דגזרו ז״ל הרחקה ואע״פ דכתיב ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרת י״ל בעשה לא הורשו כבר נתבאר זה בפתיחה כוללת גם בעשין עשו הרחקה: