פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שמא:ה

מ״ש המחבר מתירין נדרים לצורך שבת הא שלא לצורך לא בלבוש דלמה נעשה שלא לצורך היום ויכול לעשות מחר ובי״ד רכ״ח סעיף ג׳ משמע הטעם משום ממצוא חפצך ומשמע לדבר מצוה מותר אף שאין לצורך שבת עתו״ש ולא הבינותי מה ממצוא חפצך שייך בדבר שאין בו מלאכה כלל ועסי׳ ש״ו וש״ז מזה ואפשר אע״ג דאין דין גמור מכ״מ שלא לצורך כלל החמירו דמיחזי כדין ואף לדבר מצות אסור. ועי״ד נדרים ושבועות רט״ו ורל״ט ולקמן תי״ח ונדר שלא לאכול היום חל אבל שבועה אין חל כ״א בכולל א״כ שלא לאכול איזה מאכל. ואם נשבע שלא יאכל לחם בשבת אם צריך התרה יבואר אי״ה בתי״ח:

קשיא לי בעל לאשתו למה מיפר והא יכול חכם להתיר לאחר שבת כבסי׳ רל״ד סכ״ג בי״ד בהחריש יכול חכם להתיר וכ״ת באין לה פתח הא בי״ד רכ״ח ס״ז בהג״ה נהגו מחרטה פתח ובש״ך ט״ו ודוחק שאין רוצה להתחרט מעיקרא:

והוי יודע דאף דקי״ל בי״ד סי׳ רכ״ח ס״ד בפתח בעינן מיושב אפ״ה אין נראה כאן ומתירין בשבת דשלש אלה (מעומד בקרובים בלילה) ל״ד הוא וראייה בעלמא היא ומיושב משום דבעי עיון. גם אם נולד הפתח בשבת הן מלתא דלא שכיח ומתחרט עי״ז מעיקרא כבסי׳ רכ״ח בי״ד סי״ג י״ל בשבת הוי מוקצה עיין שבת מ״ו ב׳ ותצ״ח ט׳ בט״ז יע״ש וצריך עיון. ועי״ד רל״ד סכ״ד בשבת לא יאמר הבעל מופר לך אלא מבטל בלבו יע״ש. והאב גם כן מיפר לבתו ביום שמעו בשבת יע״ש בי״ד רל״ד:

והנה אם נדרה על יום אחד בלבד שלא לאכול פירות מין א׳ היום למה יתיר הבעל בשבת דלמחר בלא״ה מותרת עי״ד רל״ד סעיף נ״ה עד סעיף סמ״ך. ומיהו אם נדרה על יום שבת שלא תאכל תפוח היום עד״מ ועברה ואכלה ואין לה פתח ממש באנו למחלוקת הש״ך והט״ז לכאורה בי״ד רל״ד אות ל״ו וס״ד למ״ד בעל מיגז גייז רק מכאן ולהבא אין מועיל הפרתו להצילה מאיסור אכילה ועונש שבועה ולמה יפר בחנם בשבת משא״כ למ״ד מיגז גייז לענין אחר שהתפיס הא איהו יכול לעקור מעיקרא אם כן יפר שלא אכלה איסור למפרע ובתיבת גמא פ׳ מעות אי״ה מבואר בנדרים כ״א וכ״ב אין להאריך. ועיין נדרים במשנה האשה שנדרה בנזיר. מ״ש המחבר ויש לו פתחים כו׳ ה״ה חרטה לחוד בלא פתח ומתירין שלא יעבור על נדרו עב״י ולבוש. מ״ש המחבר חרמי הקהל והשמיטו בש״ו סי״ב משמע הטעם דדומה לבעל כו׳ אבל הר״ב שם הביאו מטעם דהוי כעסקי רבים ועמ״א שם אות כ״ג ולזה הראה הר״ב לשם שנראה שחולק אהמחבר ונ״מ לדינא יע״ש וצ״ע:

ואין מחרימין בשבת ועמ״א ש״ו אות כ״ד ובט״ז י״ד סי׳ רכ״ח אות ו׳ ובש״ך אות ח׳ יע״ש ועמ״א לעיל ש״ו אות כ״ג וכ״ד וכאן אין להאריך בזה: