פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שמ:ה

אבל עט״ז זה דעת רש״י ועמ״א אות י״ד בר״מ ז״ל הטעם שמא יתפור ועסי׳ שי״ז בט״ז אות ד׳. מעמר עמ״א אות י״ו. ומלח ממשרפות המים ערש״י שבת ע״ג ב׳ הא מלח גס כאבן ואבנים ממקום שנחצבו הוי מעמר ממש וג״ק הם. המותח חוט התפירה אי בעי קושר דוקא ע׳ ברש״י והמפריד חוט החפירה עתו״ש:

הקורע נייר משמע דחייב אם קורע ע״מ לתקן חייב כמ״ש בסי״ד ולאו דוקא ע״מ לחפור א״כ צ״ע בסי״ג אין קורעין נייר (להניח עליו דבר מה) שנראה כמתקן כלי והא דביצה ל״ח ער״מ פכ״ג ה״ו משמע רק מדרבנן והא מ״ה חייב וע׳ בשו״ת רלב״ח בא׳ שקרע סידור תפילות בשבת וכתב להר״מ זכרונו לברכה הקורע בחמתו לשכך כעסו חייב יע״ש וצ״ע כעת וער״מ פרק עשירי הלכות שבת הט״ו יע״ש ואין להאריך:

אבות מכלל דאיכא תולדות ע׳ ריש ב״ק ער״מ פרק שביעי מה״ש משמע כל הל״ט יש בהן כרת וסקילה דלא כאיסי והתולדות הם הדומים קצת לאב והוי יודע דלאו במה מצינו יליף לה שדומה קצת לאב כי אין עונשין אף במ״מ כמבואר ומה״ט פירשתי מ״ש רש״י בחומש פ׳ משפטים על פסוק והמית איש או אשה לרבות נגיפה נשיכה בעיטה והקשה הרא״ם ז״ל מה צריך לרבות תולדותיהן וי״ל דכופר תחת מיתה בידי שמים ואין עונשין מן הדין אף כרת ומיתה ב״ש לא בק״ו ולא במ״מ הלכך אי לא רבייה קרא לא היה חייב מיתה ולא כופר תמורתה לכן רבייה קרא ובהל״ת הארכתי בזה. ואמנם בשבת בא בקבלה כל המלאכות והך דהוי במשכן חשובה הוי אב כו׳ והבן בזה. וע׳ שבת צ״ז ב׳ הוצאה היכא כתיבא ובתוס׳ ד״ה הוצאה והכנסה סברא ומעביר ד״א ברה״ר הלכתא גמירי והא כל התולדות הלמ״מ כמ״ש י״ל כמ״ש הר״ן ז״ל פכ״ג במשנה אבות מלאכות ארבעים חסר אחת דא״א לענוש מהלמ״מ אם לא שהוא פי׳ דקרא ובכלל ל״ת כל מלאכה והוצאה מלאכה גרועה לא הוי בכלל סתם מלאכה אי לאו דגלי קרא בהדיא איש ואשה אל יעשו מלאכה כו׳ וזה סייעתא לרש״י ביצה י״ב דהוצאה בי״ט מ״ה מותר לגמרי מיהו ז״א דגלי קרא בשבת ה״ה י״ט ואין להאריך: