פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שכא:ב

מעתה הבוא נבוא לדברי הט״ז ז״ל. העתיק דברי תה״ד תחלת התשובה עם השאלה יע״ש. ויש חסרון ב׳ תיבות והא דקאמר רש״י אבל כו׳. והמעיין שם בתה״ד משמע דמסכים א״ז עם הסמ״ג וסמ״ק ודכ״ע חתיכה אחת ע״י זריקה ופיזור שרי לשהות עד סוף הסעודה דאין מעבדין בסעודה א׳ (וכתב ע״ז ואל תתמה שא׳ מהגדולים פי׳ מימלח שתים בזריקה הא טבולי שתים עד סוף הסעודה נמי שרי ואין להקל כ״כ מאחר דסמ״ג לא פי׳ כן רק אחת שרי ע״י זריקה עד סוף הסעודה הא שתים נראה כמעבד עד סוף הסעודה אף ע״י טיבול ולאלתר הב׳ ע״י טיבול שרי שתים וע״י זריקה לאלתר הא לאוכלן בב״א נמי אסור) אבל דעת הט״ז אינו כן וכ״ה דעת המחבר באפשר. והתחיל ברש״י לעיל פי׳ ג״ד דלא מפליג בין מליחה לטבילה ואף טיבול אסור היינו סוף הסעודה ואף חדא אסור כה״ג רק אורחא נקיט ג״ד מסתמא לסוף הסעודה. ואמנם הא דמחלק בין מליחה לטיבול ע״כ לאלתר הב׳ נקיט שתים כל שע״י זריקה שתים יחד נראה כמלאכת העיבוד הא טיבול כה״ג שתים חדא חדא שאין בטיבול זה כ״א א׳ והב׳ בטיבול ב׳ שרי הא ג״ד טיבול אסור דהוי לסוף הסעודה. וע״י פיזור א׳ מותר וב׳ א״א לצמצם שלא יגע המלח בשני אסור כ״א לטבול חדא חדא כאמור. אמנם מ״ש דא״ז חולק עם הסמ״ק וכתב בלשון א״ז מותר למלו״ח צנון במלח במקום מותר לטבול לא הבינותי וצ״ע. ועיין במ״ש עוד באות ב׳ אי״ה מזה. ובאות ג׳: