פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב לב:כז

עור עט״ז הנה עור הבתים מקרא יליף מן המותר אף ע״ג דשי״ן הלמ״מ הוא מ״מ תו נפיק מקרא מן המותר לפיך וה״ה ש״י דכיון דש״ר כן ה״ה ש״י ורצועות דלי״ת ויו״ד י״א דלאו הלמ״מ וגם למ״ד הלמ״מ מ״מ אין בו כתיבה ממש משא״כ שי״ן מקמטים עתוס׳ שבת ס״ב א׳ ד״ה שי״ן. והנה בפריי לי״ד ק״י צידדנו שהלמ״מ אי ספק מותר מ״ה או לאו ונ״מ טובא כאן בספק לו אם עור טהורה או טמאה לבתים פסול ולרצועות הלמ״מ ומיהו אנן קי״ל הלמ״מ ספק אסור עי״ד רצ״ד ספק ערלה יע״ש וצ״ע דשבת כ״ח ב׳ רש״י ד״ה הלמ״מ מבואר דרצועות מהיקשא בכל התורה:

נסתפקתי עור של איסור הנאה ש״ה או ע״ז מה דינו לבתים ולפרשיות ועיין אה״ע סימן קכ״ד ח״מ וב״ש שם וה״ה תפילין דאותיו׳ פורחות באויר באם הקלף מדבר הטעון שריפה ומיהו בלא״ה ה״ז מאוס למצוה כמו שופר של ע״ז ואי מברך יש לומר אי הוי ברכה לבטלה תלוי במה שכתב בגט ואיסורי הנאה אפילו לכתחלה מצות לאו ליהנות נתנו ואפילו מאן דפליג בגט ואוסר לכתחלה הכא מודה וכדכתיבנא:

ודיו של איסור הנאה שכר שעורים שעבר הפסח ובישלו אח״כ דיו נפסל מאכילת כלב י״ל חמץ מנקברים עפרן אסור עיין לקמן סי׳ תמ״ב במ״א ט״ו ופריי שם ודיו הנעשה מעשן ופחם והוא עיקר הדיו כמ״ש בריש סי׳ אם נעשה מעשן ופחם כ״ל שעציו נאסרים מ״מ מנשרפין הוא ואפרן מותר אפילו להדיוט אפי׳ הסופר יכול להשתכר בו וליקח מעות ובדיו אין שייך לומר בלא״ה כל העומד לשרוף וא״צ כ״א צבע שחור והא איכא נמצינו למידין כתותי מיכתת שיעוריה הוא לחוד וכל העומד לשרוף כשרוף לחוד אפילו בדבר שא״צ שיעור ובזה פלוגתא ר״ש ורבנן ועח״מ וב״ש באה״ע שם ואי״ה בהלכות לולב ואתרוג יבואר בדין ערלה. ועפצים של ערלה ליכא דבאילן מאכל כתיב. עמ״ש באות כ״ח י״ל דברי ט״ז הלמ״מ יע״ש: