פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב לב:כח

אפילו עט״ז שבת ק״ח א׳ תוס׳ ד״ה איזה נחורות נמי שרי דהתורה לא הקפידה רק מן המותר בפיך. והמשתחוה לבהמה עסי׳ י׳א ס״ח ומ״א י״ב ותקפ״ו אות ו׳ לכתחלה אסור למצוה ודיעבד שפיר דמי ולאו איסורי הנאה הוא דאין ב״ח נאסרים להדיוט. והנה מתפילין יליף כ״ה כולה ולכל מצוה מן המותר בפיך ועיין תקפ״ו במ״א ג׳. וקשיא לי א״כ בגד מצמר ארנבים וגמלים וכדומה תהא פסול לציצית וזה לא שמענו וכפי הנראה משי מתולע תוכיח שנראה שהוא מגופו (עסי״ט) וכ״ת לא הוכשרו למלאכת שמים היינו קדושה לאפוקי ציצית מצוה נינהו הא בורכא ושופר יוכיח ג״כ מצוה ואפ״ה פסול בהמה טמאה עיין מגילה כ״ו ולעיל סי׳ כ״א בב״י ומיהו המעיין בר״ן ריש פ״ב דר״ה במשנה שופר מלאכת שמים הוא דלזכרון כלפנים דמי וההוא דתחש (בשבת כ״ח ב׳) משמע דאין זה היקש גמור א״כ א״ש ציצית דמצוה לא יליף מקדושה וא״ש דברי הט״ז אות כ״ז דרצועות הלמ״מ כי היקשא לאו היקש גמור הוא עיין א״ר תקפ״ו אות ה׳. ולבוש כן כתב רצועות הלמ״מ: