פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב לב:טו

חק עט״ז ואפילו נפל טיפה על אות יבש פוסל בט״ז אה״ע סימן קכ״ד אות ט׳ וב״ש שם אות י״א פירש דברי הלבוש באופן זה דנפל דיו על אות ולא נפסל האות כלל והיינו דנפל הטיפה על קוי״ו ממש והרי הוא כראשונה אז נתייבש מקודם הוי ליה כזרק עפרות זהב בס״ג כאן דמהני גרירה יע״ש ויראה כוונתו דבלח עדיין האות קיי״ל דכתב מבטל כתב ומידי ספיקא לא נפקא כדבעינן למימר לקמן אי״ה ואנן בעינן כתיבה לשמה הן בגט וכ״ש בתפילין דאות א׳ מעכב משא״כ גט יש לחלק בין טופס לתורף יע״ש בד״מ וב״י). ולפ״ז בתפילין כה״ג דמלשון המחבר משמע שאין ניכרת האות והיינו תוך הבי״ת וסמ״ך וכיוצא נפל טיפה שאין שם האות עליה נמי מקרי אין ניכרת ועמ״א אות כ״ג (מ״ש באה״ע קכ״ה ס״ח יש מחמירין אפי׳ האות ניכר היינו שנפל קצת דיו עליו ומ״מ ניכר יפה צורת האות ושם הטעם משום גרר משא״כ תפילין כל שניכר צורת האות יפה ולא נשתנה רשאי לגרור דכותבין במקום גרר ועל הגרר ועב״ש וח״מ שם) ויראה אפי׳ נפל דיו על קוי האות ממש י״ל כתב מבטל כתב ועליון שלא לשם תפילין כי שלא בכוונה נפל ופסול אף דיעבד כדאמרן. ועמ״א אות כ״ג פירוש אחר על מ״ש באה׳ע שם. והנה יש לי בכאן הרהורי דברים אמרתי הנני פורטם (ושייך ג״כ לסעיף גימ״ל):

דע דבאה״ע סימן קל״א סעיף ה׳ וב״ש אות ה׳ דיו ע״ג דיו אין כתב עליון כלום ואין פוסל לכהונה כלל כי דיו ע״ג דיו לאו כלום (ה״ה סיקרא ע״ג סיקרא לאו כלום) אבל י״א שם דחוששין יע״ש וא״כ כתב תפילין ונפל אח״כ על האות דיו שלא בכיון וצורתה עליה או העביר דיו שלא לשמה עליהם באנו למחלוקת להר״מ כשר ולי״א פסול. גם כתב תפילין בסיקרא ואח״כ העביר עליהם דיו לכאורה מהני דבגיטין י״ט א׳ פריך עדים שא״י לחתום רושמין באבר וחותמין הא כתבו באבר כשר וא״כ הוי כתב ע״ג כתב הא לא הוי כתב כשר העליון ותפילין בעינן דיו דוקא וא״כ סיקרא אין כלום ומהני דיו אח״כ כשהעביר לשמה עיין ב״ש אה״ע סי׳ קכ״ה אות ב׳ ולפ״ז בסעיף ג׳ כתב בזהב והעביר דיו עליו י״ל מהני ועא״ר אות ה׳ הביאותיו בס״ג יע״ש ועיין תה״ד רכ״ח וצ״ע: