פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב לב:טז

דלי״ת עט״ז כללא הוא גריר לא מהני להיות כתיבה בכך ומקרי חק תוכות אבל כותב מהני שמעבה האות מדלי״ת רי״ש או מרי״ש דלי״ת שכותב הת״ג. ולענין שלא כסדרן נהפוך הוא גורר כשר וכותב פסול ובחדושינו שבת ע״ה א׳ הקשינו משבת ק״ד ב׳ לכאן:

קשיא לי אמ״ש בש״ע בפשיטות כתב דל״ת במקום רי״ש דלא מהני מחיקת התג ובשבת ק״ד ב׳ אמר רבא שנטל לגגו של דל״ת ועשאה רי״ש ופירש״י דתיקן הספ״ר בכך יע״ש ובחה״ר כתב מהא שמעינן דלא הוי חק תוכות כה״ג ואע״ג דכתב שם נטל לגג״ו הוא ל״ד אלא לתנו וכ״ה בירושלמי שמוחק נקודה אחת וחייב משום מוחק וכותב דל״ת ועשאו רי״ש מבואר דאין זה חק תוכות וע׳ בחדושינו שם וצ״ע. שוב ראיתי שאין כאן קושיא דההוא דשבת בספר לאו לענין ס״ת קאמר אלא אסור לשהות ספר שאין מוגה בביתו ולא להיות כשר לקרות בו וכדומה ועב״ש אה״ע סי׳ קנ״ה אות ג׳ בשם סמ״ג ומרדכי דבשבת רשימה נמי חייב יע״ש וכוונתו דאה״נ דלא מכשר לס״ת ותפילין ומזוזות אלא לענין דאסור לשהות (עיין ר״ן ס״פ הבונה כ״כ) ספר שאין מוגה פן ילמוד ממנו ויעתיק ממנו טעות אבל אין כשר הוא וה״ה אוקימתא דרב אשי שם נטל לחוטריה דחי״ת וכתב שני זיינין הוי חק תוכות ושב׳ די ברשימה יע״ש. ולפ״ז תפילין ומזוזו״ת בעשה חוטריה לב׳ זייני״ן וחקק החוטרי״ה פסול משום חק תוכות. והמחבר לשיטתיה בי״ד רע״ט ס״א ובהג״ה וחה״ר כרי״ף בהגמי״י פ״ז מס״ת הי״ב אות י׳ יע״ש: