פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב לב:יד

הא עט״ז מ״ש תי׳ א׳ של ב״י כפירש״י מנחות כ״ט א׳ ד״ה שאין מוקף נדבק פירשתיו יפה באות ח׳ יע״ש דיש ליישב דברי ש״ע. ואמנם מ״ש הטור סובר תי׳ א׳ לא זכיתי להבין דפשיטא קשה אפילו ניקב בחוץ אין פוסל כ״א נדבק אות לאות דוקא כ״ש ניקב בפנים. ולכאורה יש ליישב לתי׳ א׳ בנדבק אות לאות אין שם אות עליה הא מוקף קלף א״צ ך׳ פשוטה מגיע לסוף או נפסק ה״א וכדומה כל שצורת האות ניכרת ובירושלמי אמר מבפנים נמי כלומר כל שניקב כל החלל בפנים לא חשיב צורה בהכי ודומה לנדבקה אות באות דאין צורתה עליה ובפנים גרע טפי כו׳ בממלא כל החלל אלא דלפ״ז א״י מ״ש באות ח׳ דהטור מסיים ניקב כל החלל דאה״נ לטור ולתי׳ א׳ ודאי כל החלל בעינן משא״כ לדידן דלתי׳ ב׳ וכפסק ש״ע כל שניקב מתחלה תוך החלל אפי׳ בצד א׳ פסול הוא וצ״ע. ואפשר דאה״נ לדידן כן והבן: