פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שיט:ד

ולכן עט״ז הר״ב פוסק כדיעה א׳ לדינא אלא דטוב להחמיר היכא דאפשר לאכול כך בלי פירוק ומש״ה בתק״י לא הגיה כלום דליש מחמירין כאן כיצד מולל מי״ט בעי שינוי עמ״א שם אות א׳ אלא דעיקר כדיעה א׳ ועב״ח כאן ומש״ה כתב הט״ז ז״ל דבקטניות לא מיבעיא אם עדיין מחוברין בשרביטין במקום גדילתן דהוי מפרק (אם הם סתומים כדבעי למימר לקמן אי״ה) אלא אפי׳ כבר נתקן (מענין ניתוק) ממקום גדילתן ועדיין מונחים השרביטין סתומים הוי מפרק ואסור ליש מחמירין אלא מה שרוצה לאכול מיד אז סומכין אדיעה א׳ ועסי׳ של״ו ט״ז אות ה׳ ומשם נלמוד דמפרק לא הוי ממקום גידולו כשהוא בגלוי שהרי רי״ו למדה שם מחולין קכ״ז ב׳ וקכ״ח דנפשח ואין יכול לחיות הוי תלוש ומ״מ דלמא מפרק הוי אלמא בגלוי אין מפרק רק כשהוא בתוך כיסו דרך גידולו יהיה מחובר שם או לאו ועא״ר אות י״א וא״כ כשהשרביט פתוח אף לא נתקן שרי ואף כשיבש השרביט דהוי מפרק להמ״א ח׳ כה״ג בגלוי לית מפרק וכדכתיבנא ועיין רש״י שבת ע״ד ולחשוב כותש מפרק מלבוש הוא ולענין ברירה תליא במחלוקת הט״ז והר״ב באות ב׳ במין א׳ אי שייך ברירה אבל ביבש השרביט ודאי יש ברירה ועתו״ש פי׳ בע״א ול״נ כמ״ש:

מ״ש המחבר בס״ז ולא בשתי ידיו הוא דעת הר״מ ז״ל כפי מ״ש המ״מ פכ״א ולפ״ז ל״מ מיד ליד חבירתה אסור אפילו לקבץ שתי ידיו כא׳ וליתן בשניהם ולנפח אסור רק בידו א׳ ומיד ליד ממקום למקום ביד אחת אבל הטור סובר מיד ליד נמי שרי ועיין לבוש כאן ומ״א ועב״י: