פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שיט:יב

משום עט״ז לרש״י וטור שבת קל״ט ב׳ בכפיפה שלא יגביה טפח מקרקעות הכלי משום אהל וסודר שלא יעשה גומא כעובדין דחול או סחיטה כך פירש״י ז״ל ויש קילא בכפיפה כשאין מכסה כל הכלי או שאין הכלי רחב טפח שרי ולר״ן בסודר גם כן משום שינוי (כך משמע שם בר״ן מדכתב בסודר הוי שינוי שאין עושה גומא) וכפיפה חומרא אף שאין מכסה כל הכלי אסור כשגבוה טפח משום דבעי שינוי וע״ז כתב הט״ז כשמגביה הוי שינוי אף לר״ן כשאוחז בידו ומיהו נ״מ כשאין הכלי רחב טפח באפשר ועסי׳ שט״ו אות י״א במיוחד לכך ל״ש אהל וגם שמא יסחוט ל״ש במיוחד כבסי׳ ש״ך סט״ו יע״ש ועמ״א אות י״ג והציון בט״ז ומ״א נרשם בטעות בסודרין וצ״ל בכפיפה מצרית פי׳ הר״ן משום שינוי דאי משום אהל למה אמר בגמרא בגד סתמא ובלבד שלא יעשה גומא ולא אמר ג״כ שלא יגביה ש״מ תרווייהו משום שינוי והט״ז תי׳ דבגד פשיטא הוא דמיירי בפלגא דכובא וא״צ שלא יגביה משא״כ כפיפה צריך אכולה שלא יפול מש״ה הזהיר שלא יגביה טפח כו׳:

שהחלמון עט״ז הוכיח מ״ש לעיל אות ב׳ דבמין א׳ שייך ברירה מדהוצרך הטור לומר דחלמון לגוון וכ״ה בגמרא ק״מ א׳ וע״ש ש״מ דבמין א׳ שייך ברירה אלא שאין עושין כ״א לגוון ואין רוצה לאכול כלל לא חלמון ולא חלבון לכך אין ברירה ומיהו אוכל מפסולת אף שאין רוצה לאכול פשיטא דהוי בורר. ובלבוש כתב שהחלבון וחלמון ב׳ מינים הם וכ״מ בב״ח עמ״א אות י״ו. ולפ״ז בנפה וכברה כל שאין רוצה לאכול עתה שניהם שרי דמשמרת כנפה דמי שהרי שימר חייב חטאת. ולמ״ד דרובא שתו שרי במסננא כבסי׳ יו״ד א״ש ולמ״ד משמרת אסור צ״ל דהחרדל נתון מע״ש עב״ח וביצה בשבת:

שאלה ביצה שנולדה בי״ט נתערב החלמון שלה עם אלף חלבונים ונתערב יפה וא״א להכיר ולהסיר אי בטל:

תשובה תליא בפלוגתא הב״ח ולבוש עם הט״ז דודאי טעם א׳ להם לענין איסור אלא שחלוקין בשמן זה חלמון וזה חלבון וכל למעלה מס׳ בתר שמא לב״ח ולבוש בטל ולט״ז אין בטל. ולפ״ז ביצה באלף לא בטל בנתערב בקליפתה שלימה בשלימה שם ביצה א׳ היא הא טרופות חלמונים וחלבונים א׳ באלף י״ל סלק את מינו וצ״ע בכל זה: