פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שיט:יא

אמר ההדיוט הכותב יש לי בכאן הרהורי דברים אמרתי לפורטם פה בשבת קל״ח א׳ שימר חייב חטאת ופריך לר״א מותר כו׳ ומה קושיא מתני׳ לאו בשימ״ר שמרים כ״א דראוי ע״י הדחק לר״א שרי במשמרת ולרבנו פטור אבל אסור ושימר דאין ראוי כלל במשמרת חייב חטאת. ולהר״מ אם נאמר ברובא שתו אפ״ה משמרת חייב חטאת ובסודר שרי כה״ג פריך שפיר ועב״ח מזה ואין להאריך. ובמשנה קל״ט מים ע״ג שמרים שיצולו פי׳ הרע״ב שיזוב יינם משמע שיש בשמרים יין וא״א לזוב מחמת שהם עבים ביותר נותן מים ויזובו המים עם היין וקשה דהוי גורם לבורר ואפשר משום זה פירש הלבוש דרוצה בשמרים שלא יהיו עם קמחים (דדרך הוא שיהיו שמרים בלי יין מעלין קמחים) וכה״ג לאו בורר הוא פסולת מפסולת ואע״ג דכתב הט״ז באות י״ב חביצא חייב משום בורר וי״ל דהתם הגסות אין ראוין לו כלל הוי כבורר פסולת מטוב שבו משא״כ קמחים משמרים דאפשר להשתמש עם קמחים ועא״ר ולמ״ש א״ש ושם בגמרא זעירי כו׳ אבל עכורים לא מיתיבי מרשב״ג הא רשב״ג חולק אמשנה דחולין ואמשנה יין בסודרים הא משמרת לא י״ל די״ל רשב״ג מיירי ביכול לשתות ע״י הדחק ומש״ה אמר טורד (מעורב אדם טרוד מעורב במחשבות ואין דעתו צלולה) חבית עם שמרים חבית שלם עם מעט שמרים שלה דראוי על ידי הדחק שרי במשמרת ומתני׳ ריש תולין בא״א ע״י הדחק וחייב חטאת הא ע״י הדחק שרי (ומ״ש המ״מ בפ״א מש״ע ע״י הדחק שבות היינו במסקנא כו׳) משא״כ לזעירי דוקא צלולים הא עכורים על ידי הדחק במשמרת אסור קשה מיין ומשני בין הגיתות רובא שתו כך ולהר״מ היה קשה זה לכן מפרש משמרת דזעירי ורשב״ג סודרין ופריך עכורים בסודר אסור מרשב״ג ומשני בין הגיתות ועלח״מ ואין להאריך. ואי״ה במ״א יבואר עוד יע״ש: