פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שח:יא

וחדשה עט״ז מבואר הוא בש״ג סי״ט ומ״ש הר״ב שם ויחדה יע״ש ובמ״א שם אות ט״ו ועא״ר כאן כ״ז. והנה מחט שלימה מותר ליטול קוץ לגופו ומקומו כמלאכתו לאיסור ונשבר חודה או חורה ויחדה לתשמיש אחר שרי מחמה לצל ככל הכלי היתר ובלבוש השמיט ליטול הקוץ סמך על מה שכתב בריש הסי׳:

מ״ש המחבר בסי״ב שירי מחצלאות כו׳ שבת קכ״ו א׳ ובר״מ פכ״ו ה״ו שירי מחצלאות בכלי שמלאכתו להיתר אבל שירי בגדים שאין גע״ג אסור שברי התנור ככלי שמלאכתו להיתר. הנה מבואר דשירי מחצלאות אף שאין גע״ג שרי וכ״כ א״ר אות כ״א ואמנם מדאמר כמלאכתו להיתר יורה מחמה לצל ואמר זה שיבוא אח״כ שירי בגדים שאין גע״ג אסור מחמה לצל הא לצורך גופו ומקומו מותר כמ״ש לעיל באות ה׳ בשם הפרישה ולבוש ס״ו זכוכית לצורך מקומו והטעם הואיל והוי שם כלי עליו ל״ד לאבן וצרור ושברי תנור בע״ש אע״ג מלאכתו לאיסור השברים מלאכתו להיתר ואם נשבר בשבת הוי מוקצה עמ״א י״ט וא״כ לכאורה הר״מ כהר״א ז״ל סובר והמ״מ לא כ״כ וכמ״ש המחבר סי״ג וצ״ל דהר״א מתיר אף מחמה לצל ואי״ה יבואר לקמן באות י״ב והנה קרומי״ת יורה קנה א׳ ומשו״ה הוצרך לומר שבלו דקרומית חדש לא. ובתוס׳ שם ד״ה מחצלת בחנם כו׳ ולכאורה פחות מגע״ג כזרק לאשפה וכשירי מטלניות להר״מ אלא במחצלאות עומד למלאכה הראשונה גם עתה ומשו״ה מותר ואין להאריך: