פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שח:יב

טליתות עט״ז הוא דעת הר״א ז״ל דבאין מצוה שרי כמו חרס קטן ראוי לקנח טינא ה״ה זה כ״ה בר״ן עחה״ר משמע מחמה לצל ג״כ הואיל וחזי לקינוח ומפרש מעשה דרבא שבת קכ״ה ב׳ דכפר מנעל בחרס חזי לדידי דלא כרש״י ואף באין בו לכסות כלי חזי לטינא ובס״ז חתיכת חרס וראוי לכלי וכ״ה בר״מ פכ״ו ה״ג ולשיטתיה בר״ו וא״כ י״ל במטלניות שאין גע״ג אסור לגופו ומקומו דמעשה דרבא דמייתי ראיה דברה״ר שרי בראוי בחצר לכלי בהכרח דאל״ה אף לגופו אסרו (דלא כמש״ל בלשון הר״מ ז״ל) וא״כ שמעינן דכל שאין ראוי לכסות פי הפך אסור לצורך גופו שהרי הר״ב אומר כן בש״ב ס״ו במעט חרס הראוי לטלטל וכמ״ש בב״י והט״ז ה׳ לכסות פי הפך הא לא״ה לא ועיין דרישה כאן וא״כ בס״ו היה לכתוב וי״א אף שא״ר לכסות כלי הוא דעת הר״א ז״ל כאן וי״ל ואין להאריך. ע׳ סעיף נ״ב: