פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שב:א

משום עט״ז שבת ע״ה ב׳ ופירש״י שם והר״מ ז״ל פרק עשירי מה״ש הי״ח כתב הלוקט יבלת חייב אבל דרך עסק פטור המנער טלית חדשה להסיר צמר הלבן הנתלה בה חייב חטאת ואינו מקפיד מותר ועיין לח״מ שם דמפרש הא דשבת קמ״ז א׳ המנער לא כפי׳ ר״ח מטל ולא כפירש״י מעפר אלא צמר לבן הנתלה בה ולפ״ז השמיט דין המנער מטל האמור שם וחייב משום מכה בפטיש ובמ״מ שם משמע דגרס ולהסיר הצהו״ב הלבן הנתלה בה חייב והיינו האי דטל שנראה כצהוב לבן על השחור ואין נאה ועיין כה״ג בהגהות הב״י ועב״י כאן והחילוק בין לוקט יבלת דעביד מעשה בידים כל דקפיד ומסיר בכוונה אף שהיה לובשו כך הוי גמר ומכה בפטיש משא״כ בניער שאין עושה מעשה כ״כ כל שאין מקפיד ללובשו אף מותר ואלו לוקט שלא בכוונה פטור אבל אסור המחבר בס״א השמיט כלל דעת הר״מ דרש״י ותוס׳ אין סוברים כמותו רק הפירוש במנער משום כיבוס כר״ח ורא״ש וטור. ובלוקט פסק כר״מ כל בכוונה חייב אך אין מקפיד ללובשו ודרך עסק פטור אבל אסור. אבל הט״ז אות ב׳ לא הונח לו בזה דמאחר דשניהם לר״מ מטעם מכה בפשיט וממילא המנער בקמ״ז א׳ דלא קפדי רבנן אף שבכוונה כל שלובשו כך שרי סתם ה״ה יבלת כל שלובשו כך פטור ומותר משמע והב״י ס״ל שכבר הזהירנו הר״מ ז״ל בכ״א מה״ש וכ״ה ובגמ׳ דפטור ואסור ובהכרח לחלק בין יבלת למנער. ומה שמסופק בב״י ובכ״מ שם המנער אי בכוונה אף שהיה לובשו כך חייב א״כ בקמ״ז א׳ דמפשי בכוונה אמאי שרי צ״ל דכוונ״ה היינו ליפות הבגד הם אין מתכוונים כלל ליפות הבגד וצ״ע ועיין אות ב׳ מזה ואי״ה שם יבואר בזה: