פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שא:כט

שיש עט״ז אבל המ״א אות ס״ב כתב מסתימת הש״ע משמע אף שלא יצא שעה א׳ מבע״י שרי כמ״ש הג״מ בשם ר״י דלא ככל בו ואי״ה שם יבואר מזה:

מ״ש המחבר סמ״ג מתעטף בעור והיינו בס״ת וחוזר ומכסה בבגדים ומפני שלא יניח בבזיון התירו והוא דברי הר״מ ז״ל פי״ט הכ״ה מה״ש והיינו דהוצאה כלאחר יד הוא יע״ש וצ״ע קצת כעת עתו״ש שבת ס״ב א׳ ד״ה כל:

ומ״ש בסמ״ד מענין דליקה עסי׳ של״ד סק״ט ושם י״א דרק פעם אחת ובט״ז זיי״ן ומ״א י״ד דבגדים י״א דוקא למעורבת וי״א אף לשאינה מעורבת ואי״ה שם יבואר. ומ״ש בסמ״ה מי שנשרו כליו במים עב״ח דאפילו נשרו במים קודם לבישה י״ל דשרי ללבוש ולא גזור שמא יסחוט ול״ד לסמ״ו בהג״ה דהתם אין צורך להם ומ״ש בהג״ה סמ״ו והוא שמקפיד על מימיו היינו שאין רוצה שיהיה בהם מים אבל אותם מטלניות ששרוים תמיד במים אין לחוש ומותר בטלטול:

ומזה יש ללמוד ממ״ש המחבר בסמ״ו דאסור לנגבם סמוך לאש והטעם משום בישול או ליבון וכמ״ש המ״א אות נ״ז דמפה שנשרה במים אסור לשטוח על התנור קאכלין במקום שיס״ב לנגבם לשטוח על השולחן בשבת במקום יס״ב דהוי בישול בתולדות אור וליבון וה״ה ווינדלי״ן של תינוק שמלוכלכים במ״ר אסור לנגבם אצל התנור במקום שיס״ב בקאכלי״ן משום ליבון ואם נשרה המפה במשקין שכר ומי דבש תליא בפלוגתא בשי״ח בל״ח אי יש בישול אחר בישול ואפשר אף במשקין צבועים שייך ליבון ואי״ה בש״ב יבואר. ודע בגדים הכל במשמע אף צמר:

מ״ש בסמ״ט מותר לרחוץ ידיו בנהר בשבת עסי׳ שכ״ו מדיני רחיצה ושלא ינגבם סמוך לאש ורחיצת כל גופו בצונן ואי״ה שם יבואר:

אם מותר לישא אותן גגין העשוין מפשתן ועץ ארוך בו ופורקין ונוטה כעין כילה ויש בהם אהל עראי יבואר אי״ה בסימן שט״ו. ולענין אם הם נטוים מע״ש אם שרי לנושאן מפני החמה או שלא יצטער אותו הגשמים שלא יפלו על בשרו. אע״ג בסי״ג וי״ד ובמ״א כ״ב וכ״ג כל משום צער שרי היינו שלובשו דרך מלבוש דוקא אע״פ שאין מלבוש גמור משא״כ זה שנושא בידו לאו דרך מלבוש כלל ודרך הוצאה ממש ביד יראה דאסור בחצר שאינה מעורבת. ובסי׳ שט״ז יבואר עוד א״יה. מותר לפתוח חגורה ברה״ר ולחגור בו ד״מ ועסי׳ ש״ג סי״ו. דיני כיבוס בש״ב ודיני סחיטה בש״ך ועסי׳ שי״ח וסימן שי״ב ועב״י כאן ובסימן שמ״ה יבואר אי״ה בענין רה״ר וכרמלית לדידן: