פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שא:כו

הנקראים גונאטי״ש עט״ז ערבי״ל קיל טפי כו׳ ועא״ר אות ס״ה בשם מי״ט להיפך ערבי״ל יותר יש לחוש שיפול ואתי לאתויי ד״א משא״כ הענטשי״ך שדבוקים בידיו וראוי לחוש בשתיהן. ומ״ש הט״ז הא לא בטיל אגב בגד תי׳ בא״ר דוקא בבתי ידים הוי כאלו בית יד ארוך יע״ש ועיין אות י״ד פציל״ט דהוי כחגורה ארוכה. ודוקא קשר של קיימא דלא בטילי אגב בתי ידים אלא בקשר קיימא או דמשליף ואתי לאתויי ד״א עא״ר שם. משא״כ פציל״ט די בעניבה כבאות י״ד דהוי חגורה ארוכה וגם לא משליף כיון שחגור בה יע״ש ומ״ש שם באות י״ד וכתב בא״ר אם מחבר בקרסים ג״כ שרי יע״ש ומ״מ אם יש תקנה שילבש הערבי״ל תחת בגדיו על זרוע היד ממש בשוק וכשיבוא לביה״כ יוציאו ויחמם ידיו בו והוא פשוט ולומר לעכו״ם לישא הערבי״ל על ידיו אחריו לביה״כ י״ל דמותר כבסי׳ ש״ז ס״ה שבות דשבות במקום שיש קצת חולי וצער וכן לבה״כ האידנא למ׳ד לית רה״ר ואי״ה יבואר שם:

מ״ש המחבר בסל״ח מבואר בסימן י״ג ושם כתבנו שיש להסתפק היוצא בטלית כלאים בשבת אי חייב כרת וסקילה דטלית לבושיה הוא דבשבת שרי לילך מ״ה בלא ציצית דלא אסרה תורה כ״א לעשות ציצית משא״כ זה ואף בכלאים דרבנן יש לספק והתם לרה״ר י״ל מפני כ״ה ונ״מ לענין מיתה ותשלומין עסי׳ רע״ח במ״א א׳ וכאן אין להאריך. ועיין לבוש סיים אע״פ דלא שפיר עביד לילך בלא ציצית:

אשה המתעטפת בטלי׳ מצוייצת בשבת אם חייבת חטאת די״ל הוי כמשאוי לגבה עמ״א אות נ״ד ואי״ה שם יבואר: כילה כו׳ שבת קל״ט ב׳ עשוי למתוח כאהל וגם יכול להתעטף בה ולצאת לשוק לנטותה מבואר דינה בסימן שט״ו סי״א וכאן מיירי להתעטף לצאת לשק הרצועות בטילי ורצועות אבנט אין בטילים אם הם חשובים ומ״מ כל שאין דרך הוצאה בכך פטור אבל אסור ונ״מ ברה״ר כ״ה ואותן חוטים התלוים בשפת החגורה מוזהבים נוי החגורה הוא ושרי. וציצית חייב דאורחיה בכך: