פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב ג:ג

אבל עט״ז מוכרח אני להאריך בכאן. עיין גמרא ברכות ס״א ב׳ וכפי דעתי ההדיוטית יש בכאן ג׳ פירושים א׳ כפי פשוטו לר״ע מזרח ומערב בח״ל אסור בבל שיושב במזרח א״י ומינה מדינת היושבת בצפון ודרום הוה איפכא. הפי׳ הב׳ כמ״ש מהרש״א ז״ל שם בציור יע״ש היטב וסובר דרש״י ותוס׳ ד״ה ר״ע כחדא הווין אלא לר״ע בח״ל דוקא מזרח ומערב אסור בבל שיש ב׳ טעמים א׳ קדושת א״י שנית מערב שכינה שם ומש״ה אסור הא בהעדר חד מנהון שרי ומש״ה צפון ודרום ביושב נגד א״י שרי מאחר דח״ל רוב העול׳ וגם רחוק מירושלים הרבה. וה״ה לת״ח ביהודה ובגליל אין איסור כ״א בהצטרף ב׳ יחד ומש״ה ביהודה במזרח ומערב שם רוב ארץ יהודה אסור אפי׳ מצדדין בין מזרח ומערב מפני שיש ב׳ טעמים א׳ קדושת מערב שני׳ שרצועה מירושלים נתקדשה עד סוף משא״כ צפון ודרום דליכא כ״א חד טעם והבן זה שם. ולפ״ז מ׳ש רש״י ס״ב א׳ ד״ה אמר ר״י וביהודה הוה דאי בח״ל איך אמר אין מפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום במדינה שיושבת צפון ודרום ופנה בין מזרח ומערב ובין צפון ודרום שאין שם צירוף ב׳ הסיבות ולפי׳ א׳ א״ש כפשוטו ביהודה דאי בח״ל לפעמים איפכא ביושבת צפון ודרום. הפי׳ הג׳ הוא שיטת הר״מ ז״ל וטור כאן דר״ע אוסר בכ״מ בח״ל מזרח ומערב בין יושבת צפון ודרום מזרח ומערב אסור וצפון ודרום שרי: והנה מ״ש התוס׳ ד״ה ר״ע מזרח אחוריו ופניו למערב ומסקינן אפי׳ בח״ל יש בו קושיא א, למה נקטו מזרח ומערב דוקא וזה תי׳ מהרש״א ז״ל וכפי פי׳ הב׳ שכתבנו אבל מ״ש ומסקי׳ אפי׳ בח״ל מיותר הוא הרגיש בו הט״ז כאן וי״ל שפירשו כטור ור״מ ז״ל דבח״ל לאו דווקא בבל כפירש״י ד״ה הוה שדיין דבב״ל כו׳ אלא כל ח״ל הדין כן וזה מדתניא אח״כ שנכנס אחר ר״י ולא כרש״י דביהודה הוה משמע דבא לומר אף בח״ל וז״ש ומסקינן כו׳: ומ״ש לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב ולא קצרו לא יפנה בין מזרח ומערב יש ב׳ בחינות או פירועו שלפניו אין חשש כ״א פירוע״ו שלאחריו אלא דזה א״א דא״כ אמאי דוקא צפון ודרום ה״ה מזרח ומערב אחוריו למזרח. השנית רבותא קאמרי אפילו פירועו שלאחריו טפח אסור למערב כ״ש טפחיים ומיהו לפירועו נגד מזרח לית לן בה רק שלא יהא פירועו נגד המערב. ועב״י במה שפלפל בירושלמי במסיך ואין מקומו פה: והנה בדברי הט״ז יש בהם מקושי ההבנה כמו שאגיד. כתב הטעם מפני ששכינה במערב כו׳ לשם משמע דאין קפידא רק משום מערב לא משום מזרח וא״כ אשה דמלפניה ולא כלום באפשר משום לא פלוג ואמאי לא נימא כמ״ש הר״מ ז״ל פ״ז מה׳ בית הבחירה ה״ט הביאו הב״י כאן דלא יפנה בין מזרח ומערב לא למערב ולא למזרח שהוא כנגד המערב אלמא גם במזרח איכא קדושה (ע׳ ב״ב מזה) דדוחק לומר שהוא אאדם קאי כנגד המערב אחוריו בלא פירוע נמי אסור עב״י דזה דוחק גדול. ויש נ״מ טובא אי מזרח מקודש או לאו ועמ״ש במ״א אות ה׳ ומ״ש ויש עוד טעם שהוא נגד ירושלים אין לו ביאור לכאורה כי זה דעת ת״ק וביהודה דווקא וי״ל שכיון בזה למ״ש רש״י אהא דברכות ס״ב א׳ דר״ע שלמד מר״י שאין מפנין מזרח ומערב ביהודה היה והוא נגד ירושלים הא בח״ל אין ראיה דלא כטור ור״מ וכפירוש הב״י אליבייהו דאין מפנין מזרח ומערב בכ״מ קאמר שמשם הוציא דין שלהם ועב״ח והבן זה:

ומ״ש דברי הטור מוכרחים לענ״ד כך הוא מ״ש תניא כו׳ למדתי שאין מפנין מזרח ומערב בהכרח הטעם שכינה במערב דאי לא״ה א״כ הא דר״ע חולק את״ק ואוסר בכל מקום בחוץ לארץ במזרח ומערב אפי׳ צדדין דהא ת״ק נמי אוסר צדדין ביהודה ואהא קאי ר״ע אוסר בח״ל מזרח ומערב צדדין של א״י (מ״ש נגד ירושלים ל״ד אלא נגד א״י) ואמאי הא צדדין הם רוב ולמה יהיו נגררים אחר המיעוט ונהי מה שכנגד א״י אין נגרר אחר הרוב דהוא להדיא נגד א״י עכ״פ צדדי הרוב אין נגררין אחר המיעוט והעד דביהודה בין צפון לדרום שרי אעפ״י שיש צדדי צפון ודרום שכנגד ירושלים והציור כזה [] ועיין במהרש״א ברכות ותבין זה כי הוא ז״ל תי׳ דב׳ סיבות מצטרפות הביאותיו לעיל. וש״מ דלר״ע אין הטעם כנגד א״י אלא שהשכינה במערב. וא״ש מ״ש התוס׳ שם ס״א ב׳ ד״ה ר״ע אומר דה״פ דכתבו מזרח מערב אסור לא צפון ודרום כשיטת הטור ור״מ ז״ל וקשה אמאי לא אמר א״ב הא ותירצו דבמסקנא דמסיק דר״ע אוסר ח״ל ממילא כן הוא ועיין מהרש״א ועמ״ש בזה ואין להאריך ועמ״ש במ״א אות ה׳ ואות ו׳.

הא״ר אות ג׳ בשם נ״ץ דעיר שעומדת בצפון ירושלים צפון אסור ומזרח מותר והנה מדלא הביא הר״מ ז״ל בה׳ בית הבחירה פ״ז זה רק מזרח ומערב ש״מ סובר דלר׳ע רק מזרח אסור בכ״מ וצפון ודרום מותר דעיקר הוא שהשכינה במערב גם מ״ש מזרח ומערב מותר היינו דאין ברירה ואי משום הא אפשר במחיצות ובמ״א אות ז׳ יבואר עוד ובד״מ ב׳ משמע כנ״ץ: דברי הלבוש ס״ה לכאורה ירעו קדקוד כתב מזרח נמי מקודש וסיים במחיצה א׳ סגי שאין קפידא רק במערב שוב ראיתי שדבריו כנים ובנוים על אדני פז כי וודאי פירועו שלפניו נמי אסור כדמוכח דרום מת״ק וכפירש״י לשם והר״מ בה׳ בית הבחירה שנתן טעם דמזרח מקודש הוא לאשה או מי שאין מגלה מלפניו שאין בא לידי קטנים (דלאו ודאי הוא בדוחק לגדולים בא לקטנים עב״י ד׳) ואפ״ה מחיצה א׳ סגי אף להר״מ ז״ל כב״ח דר״מ לא פליג אירושלמי והטעם דמזרח רואה פני השכינה משא״כ מחיצה למערב תו אין מקום ההוא שבמזרח רואה פני מערב במקום ההוא ושרי ואין חילוק אפילו פירועו שלאחריו למזרח. ובס״ז נתן טעם למטיל מים לחוד שאין מגלה כ״כ (עמ״ש באות ב׳ בט״ז וד׳ במ״א) ויפה כתב הלבוש ולבושיה כתלג חיור:

בקצרה כמה הוא שיעור מחיצה אם גובה עשרה ורחב ד׳ טפחים (עיין שמ״ה ושאר דוכתי ור׳י בזה) וכמה יהא מותר להתרחק ממקום המחיצה. הנה מדלא נתנו שיעור משמע כל שאין פירועו מגולה שרי. ויראה דהפרש יש כי בחצר גדול רחוק כמה שרי לכמה דיעות אבל מחיצה א׳ וודאי כל שרחוק הרבה לא מהני ומיהו תוך ד״א יראה דשרי: