פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב כט:א

אין לברך עט״ז הב״ח הקשה מאי אפילו בלילה דמשמע דבני מערבא היו מברכין אפי׳ כשמסירין ביום וז״א כמ״ש ר״ת ברכות מ״ד ב׳ ומנחות ל״ה ב׳ דבני מערבא רק כשמסתלקין ביה״ש היו מברכין והט״ז הוסיף להקשות דהטור התחיל אין מברכין ברכה כשמסירן משמע ביום ולז״א דחדא מתורצת באידך דהטור בא לומר דל״ת דבני מערבא אף ביום היו מברכין הודאה על המצות שקיימנו כמו ברכת המזון הודאה לשעבר וא״כ לדידן נמי דחוקה אפסח קאי נתקן ברכה אחרינא כקושיית הב״י במסלק בע״ש ביה״ש ולא ס״ל תירוץ הב״י יע״ש אלא כמ״ש באות ב׳ דאות של שבת מברך וכאן ל״ש זה לכן אמר הטור דאינו כן אלא דבני מערבא גופייהו לא מברכי רק ביה״ש כו׳ הלכך לדידן אפיל״ו כשמסירין בלילה ל״מ ביום דגם אינהו כו׳ אפי׳ לילה דאנן קיי״ל לילה זמן תפילין מ״ה. ולכאורה לשון אפיל״ו יש לומר דלמ״ד לילה מ״ה לאו זמן תפילין ביה״ש אסור ספק לילה ובני מערבא סמוך לביה״ש מסלקי ומברכי (את״ל דלא מברכין על ספק מ״מ קרוב לילה הוה) ולדידן מותר להניחן ביה״ש ספק דרבנן כדבעינן למימר לקמן אי״ה בסי׳ למ״ד במ״א ב׳ ואמר אפילו בלילה מדרבנן אסור אפ״ה אין מברכין כמו שאר דרבנן דא״צ לחלצן כו׳: