פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רפט:א

הוי שכר עט״ז הוקשה לו משום ברכה שאין צריכה הא לענין קדימה אף המוציא קודם לפה״ג כמבואר ברי״א ס״ה מ״מ י״ל דלענין קידוש יין חשוב קודם משא״כ לענין ברכה שא״צ כו׳ ותי׳ דהכרח הוא וברכה שא״צ דפת פוטר כל מיני משקין וי״ל דרכם היה לשתות יין לפני המזון לפתוח המעיים ומיהו קושייתו רק אשכר כו׳ ומ״ש יכוין שלא להוציא פת קשה דבר״ו ס״ב פסק המחבר דוקא נתכוין הא סתמא אין מוציא וכ״ש שכר לפת לחשוב אף בשוין בעינן כוונה. גם ממרוצת לשונו דהטעם שיכוין בלא להוציא כו׳ שיהא ניכר הקידוש דאם מכוין לפטור בשהכל פת אזי לא יהיה ניכר שמשום קידוש מברך שהכל הא בלא״ה לכתחלה צריך לברך כ״א ברכה הראוי לו עמ״א ר״ו אות ב׳ ובגמ׳ אם אמר דיעבד כו׳:

דע קידוש היום דרבנן ואפ״ה נשים חייבות בו וכמ״ש המ״א רצ״א אות י״א כל מילי דשבת איש ואשה שוין אף בדרבנן כל שישנו בשמירה מדרבנן מוקצה ושבותים ישנו בזכירה דקידוש היום ועיין סימן תקצ״ז מ״א ג׳ המתענה בשבת בקידושא רבה דרבנן אין מקדש בשחרית אבל בלילה קידוש היום ד״ת י״ל צריך לקדש ובפר״ח כתבנו מזה ולענין להוציא אחרים פה״ג בשחרית אם אין שותה עסי׳ רע״ג ט״ז ג׳ וקס״ז בס״ז ומ״א שם וב״י שם הביא ב׳ דיעות לענין פה״ג דשחרית יע״ש לכאורה דקידוש היום משום עונג שבת נגעו ביה מס״ה י״א דאין מוציא או דאין כ״כ שינוי ועמ״א וט״ז שם בקס״ז ועדיין צ״ע. והר״ב ברע״ג ס״ד פסק דמוציא בשחרית:

מ״ש המחבר ומטה מוצעת היינו למי שדרך לישב על מטה מוצעת ולדידן אם המטה בחדר שאוכל שם יציע בשחרית עמ״א סימן ש״ב אות וי״ו ועיין פרישה ושכ״ג בזה:

אם אין לו בשחרית יין כ״א פת דאסור לו לאכול דברים אחרים קודם המוציא כמ״ש המ״א אות ד׳ י״ל דיכול להוציא אחרים בהמוציא אעפ״י שאין אוכל עמהם עיין סימן רע״ג ט״ז ג׳ ומ״א קס״ז ס״א אבל להט״ז שם י״ז אין מוציא דליכא שינוי: