פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רפד:ב

אלא עט״ז ועא״ר אות ג׳ בדפוס אין השמות נכתבין בכוונת קדושה ומ״מ עכשיו שיש תנ״ך בדפוס ומצוי הוא טוב יותר שיקרא הפטרה בתנ״ך שיש נביאים שלימים ממה שיקרא בהפטרה הנדפס לבדו בחומשים ועמ״א בריש הסימן ואי״ה שם יבואר עוד:

מה שברכה לאחר הפטרה מתחלת בברכה אע״ג דסמוכה לשלפניה ובתורה הואיל ובימי המשנה א׳ מברך תחלה ואחרון בסוף משא״כ כאן עיין פרישה ולבוש תירצו דומיא דמ״ש שתקנו בשביל כן עוד תירץ הפרישה דהיו מתרגמין והיה הפסק גדול יע״ש בזה:

כתב הב״ח אומרים בשבת שחרית בשעת חזרת ס״ת מזמור לדוד הבו לה׳ בני אלים כו׳ שנתקן על ס״ת וסמוך למוסף כי שבע דמוסף כנגד זיי״ן קולות כו׳ אבל בחול או בי״ט וחש״מ מנהג בורות הוא מי שאומר אותו יע״ש ועסי׳ קמ״ט וסימן קמ״ז מדיני הפטורה יע״ש:

מה שנודרין צדקה בעד המתים עיין ב״י ולבוש ויש שם חידוש כפי דעתי דכל ישראל ערבים החיים בעד החיים וביודעים ויש בידו למחות אבל ברוצח ע״מ כן פדאם וקבלו עליהם שלא יהיה בזרעם שום רוצח שופך דמים ומש״ה כתיב דברים כ״א א׳ כפר לעמך ישראל אשר פדית כו׳ יע״ש ובעו״ה דשכיחי מלבינים פני חבירו ברבים כאלו שופך דמים גורמים עון כל יוצאי מצרים לכן ראוי לפייס וליתן צדקה ולהתפלל עליהם ויש עוד טעמים עב״י ולבוש וא״ר אות י״ב אותם שלא שמרו שבת מהפכין כו׳ יע״ש:

כתב הד״מ בתרפ״ה בשם מהרי״ל כו׳ הובא במ״א תרפ״ה אלא ששם כתב כל שאין מזכירין נשמות אין אומרים מי שבירך של קהל וא״י הטעם וכמדומה שאין העולם נוהגים כן ומיהו מחזנים אין ראיה שבוחרים להם כפי דעתם עב״ח סימן רס״ז יע״ש ואין להאריך ובס׳ המגיד אי״ה אבאר מענין זה דרוצח גורם עון ח״ו על יוצאי מצרים: