פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רסד:ד

חלב מהותך עט״ז שבת כ״א פירש דהתם גזרו ביחד ולא כאן. ועיין רא״ש שם משמע הטעם דיטה גזירה קרובה היא דודאי יטה ומש״ה לא הוי גזירה לגזירה ומ״ש רב הונא דאסר התם בין בשבת דנ״מ כרך דאסור משא״כ בחול כרך שרי בחנוכה דנמשכין לדעת המחבר רק שמא ידליק בעיניה ושמא יפשע הוי גזירס לגזירה ובחידושינו כתבנו מזה. ובנר כשר אצל חלב מהותך אפשר שרי אף להב״ח (עמ״א ד׳) דנמשך יפה אלא אטו אינו מהותך הוי גזירה לגזירה דוודא״י יטה ל״ש בכאן כמ״ש הרא״ש דהתם בנר פסול לבד דאין נמשך כשבא להשתמש ודאי יטה משא״כ בנר כשר אצלו דרק חששא שמא יטה לראות יפה או מצוה להרבות אורן הוי גזירה לגזירה וה״ה בנתן מעט שמן כשר לפסול בנר כשר אצלו דמותר להב״ח כה״ג ע״ש באות ג׳ ולהר״מ אסור:

כתב א״ר ח׳ בחמאה ושומן אי מדליקין בהם והשיב דאסור כי לפעמים נשאר בנר שומן ונותן חמאה ומבשל ועובר אם לא שומן עוף וראיה משמן קיק דאסור אלמא שומן עוף לאו בכלל חלב הוא כן נראה תוכן כוונתו והנה הראייה משמן קיק י״ל דנ״מ אף בנתן שמן כשר אטו בעיניה וגם לנחום המדי איצטריך.ומ״ש דעובר משום מבשל י״ל דרך טיגון לא אסרה תורה ובי״ד בפרי כתבנו מזה בה׳ בשר בחלב ועיין בתורת השלמים בשו״ת שלו יע״ש. ומ״מ אין לו רק שומן אף מבהמה או חמאה אפשר לצדד וצ״ע: