פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רסד:א

מדבר שאין עט״ז רש״י שבת כ״א א׳ ד״ה שאין נמשכין ויטה והרע״ב הביא זה גם פירוש הר״מ במשניות שמא יניחו ויצא (וכן הלכה בעטרן בס״ג) וא״י אמאי לא דשמא יכבה ולא מצי להדליק וכה״ג בחנוכה למ״ד כבתה זקוק לה והנ״מ. א׳ נר כשר אצל פסול שמא יצא ליכא ושמא יטה איכא למאי דחאיש לה עמ״א ד׳. ב׳ אי עומד גבוה ב׳ קומות וסגור במפתח כבסי׳ ער״ה במ״א ב׳ אפשר שרי ושמא יכבה או יצא אסור. ג׳ כרך דבר פסול עם כשר לוטה אפשר גזירה קרובה ויכבה או יצא אפשר שרי ונ״מ בנר כשר אצל פסול בכרך כה״ג שרי. ד׳ אם אין לו רק פסול ליטה אסור ולשמא יצא אין ספק מוציא מידי ודאי (עיין פני יהושע בהא דנ״ח דר״ה אמר בין בחול בין בשבת דנ״מ באין לו כ״א פסול ועיין תו׳ ד״ה ומותר וי״ל בין שבת כרך דלא הוה גזירה לגזירה דא״א להדליק בשבת אין מקומו פה) ואני מסופק קצת אם אין לו כשר מהו להדליק פסול דשמא יטה גזירה ומ״מ הדלקת נר חובה ואתי קום ועשה דרבנן ודחי לה לשוא״ת בדרבנן כמו דדחי לה בד״ת ומיהו י״ל כה״ג לאו מצוה כלל אלא למ״ש הצ״צ בסימן כ״ח דכבוד שבת ד״ת הוא וכן עונג וקראת לשבת עונג כו׳ והדלקת הנר מכלל הכבוד והעונג הוא כמ״ש הר״מ ז״ל פ״ה ופ״ל מה״ש הביאו התו״ש ברס״ג א׳ וא״כ י״ל דחי לה ד״ת לדרבנן בעידנא (עמ״א תמ״ו א׳) ומיהו ברמ״ב כתבנו דלאו ד״ת הוא אלא דברי קבלה ובמקום אחר כתבנו מזה לענין הלבשת ערומים דהוה ר״ת אין מקומו פה. ועיין לבוש רס״ג ס״ד במ״ש ואפי׳ הם דרבנן א״כ י״ל דברי קבלה נמי דוחין ללאו דד״ס באין לו אחר כ״א פסול. ויראה לאסור. ה׳ לענין מכות מרדות אם הטעם דיניח ויצא א״כ לא עדיף ממי שביטל נר שבת לגמרי ואין לוקה מ״מ בשוא״ת כי אע״ג דמצינו מ״מ בשוא״ת כמ״ש בש״ה בכלל מ״מ לאו בכל מקום הוא ולשמא יטה ראוי ללקו׳ כי עבר בפועל ואע״ג דבשעה שהדליק לא עשה כלום כמ״ש הרשב״א בתשובה קע״א דמי לנזיר שהלך בשידה תיבה ומגדול לביה״ק ופרע א׳ המעזיבה ושהה דלוקה הואיל ובא ע״י מעשה אין מקומו פה ובחדושינו הארכנו:

עוד רגע אדבר פשיטא לי שמן ערלה וכדומה אסור לנר שבת דל״ש מצות לאו ליהנות נתנו דעיקר המצוה משום עונג הוא ודמי לישיבת סוכה וכ״ש הוא ואפי׳ שני בעלי בתים בחדר א׳ וא׳ נר מותר וא׳ נתן איסור הנאה מ״מ אין יוצא בו כלל ומיהו אדם א׳ ויש לו נר מותר ורוצה להרבות אורה למצוה עם איסורי הנאה גם אפשר אסור או תליא במחלוקת מ״ש המ״א אות ד׳ בתרע״ג שמש אצל הנירות אם מותר לשמש אצלם או לאו:

נסתפקתי בחלב המעורב עם חמאה או שומן עוף עם חמאה דבב״ח בזה דרבנן הוא דהוי טיגון או עוף דרבנן ולמאן דמחמיר בזה לאסור בהנאה מדרבנן כבסי׳ פ״ז בי״ד בט״ז וש״ך א״ב אי דחי לה נר שבת ומיהו קיי״ל להלכה דבב״ח מדרבנן שרי בהנאה. ושמן ערלה בח״ל בי״ד רצ״ח ס״ח קיי״ל הלמ״מ בודאי ואסור מ״ה בהנאה ובט״ז שם ג׳ מאחר דערלה דרבנן צ״ע קצת וצ״ל דלא החמירו בח״ל עיין לבוש שם ובחידושינו כתבנו קצת מזה. ולמ״ד ספק תורה מדרבנן לחומרא יצויר זה והבן: