פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רמט:א

בטור הביאו אין צרין על עיירות יע״ש וב״י כתב מלחמת מצוה בשבת צרין נלמד מרמ״ח דמצוה שרי וא״י בשבת אסור התם וי״ל דמשום שט או שא״א לפסוק עמו וכאן מיירי באין עושין מלאכה בשבת רק לצור ומ״ש ראיה מירושלמי עיין לבוש וא״ר ברמ״ח אות ח״י וי״ט וב״ח כאן דנ״מ ליהודים ההולכים לסייע יע״ש ואין להאריך ועא״ר רמ״ח באות י״ב:

אסור לקבוע כו׳ עט״ז ור״מ פרק שלשים מה״ש ה״ד ובמ״מ וכ״מ והמ״מ שכתב ולאכול ולשתות בלא קביעות סעודה אפי׳ סעודה שרגיל בה בחול כל היום שרי מלת אפיל״ו ה״פ דלאכול בלא קביעות סעודה היינו בלא קביעות כלל אפיל״ו הרגיל מותר אף מצוה ליכא אבל לקבוע הרגיל מצוה איכא אבל לשון המחבר קשה במ״ש אפיל״ו סעודה שרגיל קשה דהא א״א כבמ״מ ולכן מפרש הט״ז דאפי׳ משך לסעוד״ה דקבוע לא שרגיל כו׳ ופירש בדברי הר״מ פירוש אחר ולפ״ז קולא דקביעות סעודה בלא משתה מדינא שרי כל היום רק מצוה מט׳ שעות כו׳ ואף סעודה שאין רגיל בה שרי וקודם הט׳ שעות אף מצוה ליכא ומירושלמי שהביא המ״א אות ג׳ אסור לארס בע״ש משמע כל היום ואף בלא משתה גם דומיא דבשבת בשעת מדרש משמע אף סעודה בלא משתה אסור ה״ה בע״ש כן: ומ״ש פירוש הטור עב״י (והב״ח מפרש דהטור פירש בר״מ כמ״מ והקשה ארגיל נמי אסור כל היום מגיטין ובשבת בעת המדרש קודם מנחה כמ״ש הר״מ שם הלכה ו״ד יקרא וישנה עד המנחה ויתפלל מנחה ויקבע סעודה עד מ״ש יע״ש. ושם משמע כט״ז לא יקבע סעודה על היי״ן בשעה בה״מ כו׳ יע״ש על היי״ן ה״ה בע״ש על היי״ן) ומ״ש הט״ז דבה״מ היינו שחרית דאין קובעין מדרש אחר מנחה א״י דבסימן ר״צ ורצ״ב ונהג״ו שלא לקבוע מדרש אחר מנחה משמע מנהגא עא״ר שם ואפילו תאמר דאין קובעין היינו אחר מנחה קטנה מט׳ ומחצה שכ״כ הר״מ פ״ל משבת הל״י ונכנסין לבית המדרש וקורין עד מנחה ואח״כ מתפללין מנחה והיינו מנחה קטנה עסי׳ רל״ג להר״מ עיקר זמנה מט׳ ומחצה יע״ש וא״כ עיקר המדרש אחר חצות וב׳ משפחות קבעו סעודתן אחר חצות כו׳ ושייך אחר חצות לשבת ואיכא זלזול בע״ש כה״ג מפני כבוד השבת אבל שחרית אימא שרי אבל הב״ח מפרש דהטור השיג מ״ש הר״מ מנחה ולמענה היינו מנחה קטנה ונראה דאף קודם מנחה אסור דב׳ משפחות בעידן בה״מ היינו לאחר חצות מיד כו׳ ואמר זה בעבור שהר״מ סתם ממנחה ולמעלה משמע מנחה קטנה דעיקרה כן דאלו מנחה גדולה היה לפרש ועכ״מ שם פ״ל ה״ד ואם נוסחת הר״א ז״ל מחצות י״ל כמ״ש ואמנם נוסחא שלפנינו אינו כן וי״ל דהר״א השיג שהבין בהר״מ כמ״ש המ״מ שכל היום אסור בע״ש והשיג דב׳ משפחות א׳ קבעה בשבת בעידן בה״מ היינו אחר חצות מיד וממילא ה״ה ע״ש כה״ג הא קודם חצות שרי ויהיה ממנחה ולמעלה דהר״א קטנה והבן זה ואין להאריך:

עוד רגע אדבר כי בר״מ שם אסור לקבוע סעודה כו׳ מפני כבוד השבת ומצוה שימנע ממנחה ולמעלה שיכנס לשבת מתאוה לאכול י״ל קודם חצות באין רגיל ל״ש תאב לאכול דדי ממנחה קטנה כמו ע״פ וכמ״ש הכ״מ שם אבל שאין רגיל איכא זילזול כבוד שבת אף בשחרית וא״ש דמש״ה שינה אבל המחבר הרכיב אסור בשחרית מפני כבוד השבת שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול קשה דבשחרית ל״ש זה ואפילו תאמר סעודה שאין רגיל שייך תאב אפילו בבוקר אכתי קשה למה שינה מלשון הר״מ ז״ל בזה: והוי יודע דערבי ימים טובים נמי הדין כמו בע״ש דכבוד ועונג י״ט מחד קראי נפקי כמ״ש הר״מ ז״ל פרק ששי מהלכות י״ט הי״ו הביאותים בארוכה במ״א אות גימ״ל יע״ש ואע״ג ולקדוש ה׳ מכובד כבוד קאי אי״ט וענג כתיב לשבת מ״מ הנך רואה דהר״מ ז״ל בה׳ י״ט שם השוה עונג י״ט ג״כ לעונג שבת דבחד קרא כתיבי וא״כ לא מיבעיא שאסור לקבוע סעודה בעי״ט שאין רגיל בה ואין סעודה זמנה קבוע אסור מפני כבוד י״ט אף סעודה הרגיל בה מצוה מט׳ ולמעלה למנוע בעי״ט כמו ע״ש מטעם ענג שיכנס לי״ט תאוה אע״ג דאין שייך כבוד הרגיל בה. נ״ל ואי״ה בה׳ י״ט יבואר זה: שוב ראיתי שדין זה מפורש בתקכ״ט ס״א בהג״ה ואסור לאכול בעי״ט ממנחה ולמעלה כמו בע״ש שזהו מכלל הכבוד והוא מר״מ פ״ו מי״ט הי״ו ושם נאמר וראו״י שלא לאכול בעי״ט כו׳ (בא״ר שם הרגיש בזה) והיינו בסעודה שרגיל בה דבע״ש מצוה לא מדינא ה״ה י״ט ואין רגיל בה אסור מדינא בשחרית ומ״ש הר״מ ז״ל שזהו מכלל הכבוד כלומר אף את״ל עונג י״ט לא כעונג שבת מ״מ כבוד נמי הוא וכ״ש דעונג י״ט שוה לשבת ומעתה תראה שצדק האדון ז״ל במ״א אות ג׳ ושם ביארתיו בארוכה יע״ש: