פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רמז:א

והוא עט״ז קצץ ל״ד כבס״ב מתשובת הרשב״א דכל שהזכיר לו שיתן לו שכרו שרי ובטור כתב אם פסק בסכום ידו״ע י״ל ידוע במקום ההוא וקצת קצבה כמה נותנין מש״ה סמכא דעתיה דעכו״ם אבל אם א״י כלל אפשר אף בהזכיר לו שיתן שכר אסור: ועיין לבוש שכרו בסתם יע״ש ומ״ש המחבר שלא יאמר שילך בשבת ואם עכו״ם אומר שילך בשבת שרי עב״י ולבוש ועסי׳ ש״ז בט״ז אות גימ״ל ומ״א כאן אות ב׳:

והנה המחבר פסק כרי״ף ור״מ בלא קצץ אף מיום א׳ אסור וברייתא שבת י״ט א׳ אין משלחין בע״ש אא״כ קצץ דשרי בע״ש הא לא קצן אסור לעולם וברייתא דלעיל אין משכירין כלים בע״ש ובד״ה מותר כיוצא אין משלחין אגרות בע״ש וד״ה מותר כב״ש שביתת כלים אף שיגיעו לביתו ואגרות בקצץ ע״ש אסור דנראה כשלוחו וד״ה מותר ורשב״ג היו מחמירין יותר מב״ש כו׳ ומש״ה השמיטו הרי״ף ור״מ פרק ששי מה״ש הי״ו (יע״ש במ״מ ור״ג כמו כן החסיד) ובה״ך יע״ש במ״מ דאיק מלת לעולם וברי״ף מלת כל״ל גם מדלא הזכירן בד״ה מותר וברא״ש פוסק לברייתא דאין משכירין כלים ואגרות דלעיל ואפ״ה הביא דברי הרי״ף מלת כלל אין ראיה ומלת לעול״ם ג״כ י״ל בין הגיע לבית החומה או לאו ומ״מ מדלא הביאו הרי״ף ור״מ ד״ה מותר באגרת משמע קצת כן ואין ראיה דהא כתבו הברייתא ערב שבת אבל מר״מ יש ראיה ומש״ה שינה מכל״ל לעולם ועיין נ״ץ מפרש מלת לעול״ם אפילו יכול להגיע לביתו ממש שמא לא יהיה בביתו ובארוך לא הכריע וכאן פסק כר״מ ורי״ף דברמ״ו ס״א פסק כן דברייתא דלעיל כב״ש ולכאורה מחלפא שיטתיה דהר״ב דשם כתב דסברא אחרונה עיקר א״כ ברייתא הלכתא היא ולמה זה כתב כאן ויש לסמוך עלייהו אם צריכים לכך הא ברי״ף אין מפורש לאסור וי״ל יע״ש. וי״ל דמ״מ פסק שם לחומרא וכאן ג״כ לא רצה להקל אם לא בצריכים לכך דוקא: