פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רמו:ה

ואפי׳ הכי עט״ז הנה דברי המחבר הם מריב״ש וכמו שציין באר הגולה ט׳ ובשבת אין רשות עכו״ם עליה כי התנה רק עד שבת ובשבת עכו״ם מחזיק שלא ברשות ומן התורה יכול ישראל לזכות מהפקר והב״י כ״כ עמ״ש הר״פ בסמ״ק לשכור בהבלע״ה ויפקירנה ואין אחר יכול לזכות בה והיינו דרשות עכו״ם עליה בשבת וביום א׳ אע״ג שהשכיר רק על שבוע א׳ ובמ״ש אין רשות עכו״ם עליה מ״מ זוכה ישראל בעליו מיד בדיבור הואיל ולא הפקירו רק עד מ״ש ולכן עשה הב״י כלומר ע״ש שאין הפקר גמור דודאי להר״פ בשבת הוה הפקר גמור יע״ש אבל הטור חולק וסובר דלא הפקיר רק להנצל מאיסור שבת ולכן אף כשאין רשות עכו״ם עליה בשבת אין אחר יכול לזכות בה וזהו כוונת המ״א אות י״א ובא״ר י״ב תמה עליו ולמ״ש א״ש כי הטור חולק על הר״פ וכאמור ויראה מלבוש כן והנה מחלפא שיטתיה דהמחבר והר״ב בכאן לח״מ סימן רע״ג וסמ״ע אות י״א כי המחבר סובר שם דד״ת הפקר בפני אחד בעינן ומדרבנן ג׳ א״כ כאן ראוי להפקיר בפני א׳ עכ״פ ולהר״מ שם מ״ה בינו לבין עצמו נמי ומדרבנן ולהנצל מאיסור שבת די בפ״ע ובתו״ש העיר בזה ויראה מדבריו שמיירי שאין לו אחר ע״כ טוב יותר לצאת עכ״פ דעת האומרים בפ״ע הוה הפקר ודוחק: ולפ״ז המחבר כתב הפקר בפ״ע או קנויה כו׳ דב׳ הדרכים אין אלא מדוחק אבל הלבוש היפוך קנויה או מפקיר וטוב יותר בפני ג׳ יע״ש (בלבוש עם א״ז יש חסרון תיבות) ומ״ש לכתחלה אסור דנראה כשכר שבת א״י והיה נראה הטעם דלא הוה הפקר גמור רק להנצל מאיסור שבת א״צ כן לכתחלה ואי״ה במ״א אות טי״ת יבואר עוד. ומ״ש הט״ז בשם רב אחד כו׳ הנה גם בצ״צ סימן כ׳ יע״ש התיר כה״ג להנצל מאיסור תורה בשבת וריבית כה״ג ובא״ר כתב דאין ראיה מב״מ דף ס״ג דהתם הוה רק רבית דרבנן אבל באיסור תורה בעינן מכירה גמורה יע״ש. ומכירת חמץ כה״ג עסי׳ תמ״ח אות ו׳ ומשאת בנימין סימן מ״ג התיר מטעם מערופיא יע״ש ואמנם לענין רבית י״ל בצ״צ דכל שאין דרך הלואה ממש ותואר מכירה לא הקפידה תורה ושריא אבל מכירת חמץ ושבת דין א׳ להם וא״י לחלק ביניהם ובת״מ מבואר דמכירת חמץ בעינן מכירה חלוטה ה״ה שבת כך. ודברי ע״ש נראים אצלי יפים הובא בא״ז א״ר דבשעת מלאכה לא יזכה אחר דעובר על שביתת בהמתו ואח״כ כו׳ יע״ש ויראה לי דהיינו ההיא דריב״ש שאין רשות עכו״ם עליה בשבת דמתנה עמו שיחזיר לו קודם שבת ועכבה וא״כ יש חששא דיזכה בה אחר מהפקר מה התקנה יפקירנה רק בשעת מלאכה דהשתא לא יזכה אחר דלא חשיד ישראל לעבור על שביתת בהמתו ולאחר מלאכה אינה הפקר. שוב ראיתי דאף ההיא דריב״ש א״ש דאף דעכבה העכו״ם שלא כדין ומדינא אין רשות עכו״ם עליה מ״מ לא הוה הפקר דעכו״ם חייב באונסין כ״ז שלא החזירה ורשות עכו״ם עליה ואין אחר יכול לזכות בה בשבת ולאחר השבת אה״נ דרשות בעליו עליה. אלא דא״כ לאחר שבת נמי חייב באונסין:

ועיין בתב״ש בבכור שור פסחים כ״א צידד דמכירת חמץ בהערמה כזו אין בו איסור תורה דמפקיר ליה יע״ש ולפ״ז אחר הפסח אין כח לישראל אחר לזכות בו דהפקר הוה רק לימי הפסח ומכירה ג״כ רק להפקיע איסור דרבנן לבער מהעולם וכה״ג שרי בדרבנן עכ״פ כמש״ל בשם א״ר ואי״ה בהלכות פסח יבואר זה כי לענ״ד אין הביטול מועיל אם לא בלב שלם ובממון רב ודאי אין מפקיר בלב שלם ובעינן מכירה גמורה כד״ת וכדין וכאן אין להאריך: