פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רלה:ב

ואם עט״ז בתה״ד סי׳ א׳. ג׳ שעות ברל״ג בלבוש זמניות וחושבין מזריחה עד תחלת שקיעה א״ש קצת וממ״א שם ג׳ וברכות ק״ש ממש ולא הוי ברכה לבטלה עב״י. ומה שהקשה על המחבר הנה דעת המחבר משמע דעיקר זמנה מצה״כ דוקא וקורא בבה״כ עם הברכות ולא יתכוין לצאת בה ובצה״כ מתכוין לצאת כדעת הרר״י ממש וכ״מ בלבוש וברכות עיקרן לאו לק״ש נתקנו מדלא מברכין אקב״ו לק״ש ומ״מ א״י כוונה זו מה מגרע ואין מזקת כלום ויתנה אם זמנה כתנאי דאמרי זמנה קודם צה״כ טוב וא״ל אקרא אח״כ בזמנה ולית כאן שני תמידין וכדומה. ומ״ש יסמוך על ק״ש שעל מטתו י״ל לכתחלה ראוי לקרות קודם אכילה אף דאין חייב מיתה הואיל וקרא בבה״כ כמ״ש באות ב׳ וכמ״ש המ״א אות ד׳ מ״מ לכתחלה ראוי לקרות ק״ש של חובה מיד קודם אכילה וכמ״ש המ״א אות ב׳ ועא״ר אות ג׳ יע״ש:

והוי יודע דלמ״ד ק״ש זמנה מצה״כ הא קודם לכן לא אם ספק לו אם קרא בזמנו ויודע שקרא בבית הכנסת אם חוזר וקורא או לאו ובחידושינו ריש ברכות נסתפקנו בזה די״ל ביה״ש לאו ספק הוא אלא ודאי לא יצא דלאו זמן שכיבה הוא בה״ש ומש״ה אמר משעה שהכהנים כו׳ בתרומתן י״ל התם בה״ש לאו ספק הוא וטהר יומא שיטהר הרקיע מאור השמש עתי״ט שם ושבת ל״ה בין השמשות דר״י כהנים אסורים משמע קצת דספק הוי ואפשר להעמיס בתרומתן הידוע בקרא ד״ת דספק כודאי רק שאין לוקין כמ״ש בתה״א מזה ה״ה ק״ש אין בו ספק בלא״ה דלא וזמן שכיבה הוי א״כ ליכא ס״ס וחוזר וקורא ומיהו י״ל לדידן יש כמה תנאים דסברי דזמנה קודם הוי ס״ס וי״ל כ״כ להקדים ליכא תנאי. ומיהו בק״ש שעל מטתו י״ל דאין קורא רק פרשה א׳ ולמ״ד ב״פ ד״ת זהו ספיקא דידן ובירושלמי ריש ברכות בעי למפשט ספק קרא ק״ש חוזר וקורא מדתני׳ הקורא קודם לכן לא יצא ולאו ספיקא הוי ועי׳ חה״ר ריש ברכות הביאו ובחידושינו הארכנו ואין מקומו פה בזה. ולענין מ״ש הרשב״א דלתפלה הקילו כ״כ הב״י בשמו ברל״ג וצ״ע דתפלת ערבית רשות ודרבנן י״ל כך אבל ק״ש הוי ד״ת וי״ל דאותם המתפללין מנחה עד הערב וק״ש לפעמים בעוד היום גדול סוברים דזמנה של ק״ש מפלג ותפלת מנחה הקילו ג״כ מפני טורח הציבור. ולענין הזכרת מצרים בלילה מהני ומה שאמר פ׳ ציצית בבהכ״נ אע״ג דמחויב להזכיר יצי״מ בלילה כל ימי חייך לרבות הלילות והוא קרא מבע״י כתבנו במקום אחר דלאו דרשא גמורה היא ואי״ה בה״פ יבואר עוד לענין הגדה: