פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב ריג:ב

וי״א עט״ז דשכר טוב ומע״ד דהוי כמו פת ויין יע״ש ודוקא פירות לא. והאידנא נהגו שכ״א מברך לעצמו:

אם באו פירות תוך הסעודה דמיגו דמהני היסיבה וקביעות לפת ה״ה דמברך א׳ לכולם אף לפירות עא״ר אות ג׳ ועב״י בשם הרשב״א במעשה דר״ג וזקנים עי׳ דרישה דאפי׳ ברכה אחרונה א׳ מברך לכולם בפירות הבאים לאחר הסעודה עסי׳ קע״ז במ״א אות ז׳:

עוד כתב הדרישה ל״ד פת ה״ה מיני דייסא א׳ מברך לכולן ועא״ר א׳ ובסימן קע״ח ס״ה משמע הלכה כמ״א ב׳ דגן נמי יע״ש ובפרט האידנא ברכה מעין שלש לאו כולהו בקיאי בה בע״פ נכון הדבר א׳ יברך ויוצאים אחרים ודיעבד אפי׳ בפירות יוצאין כמ״ש הט״ז אות א׳ בשם הרשב״א וכ״כ מ״א אות ד׳. ועמ״ש בסי׳ קע״ח ס״ד יע״ש. והוי יודע במיני דייסא שי״א שברכה מעין שלש ד״ת עסי׳ ר״ט בט״ז אות ג׳ א״כ מי שאכל מעט א״י להוציא למי שאכלו כדי שביעה דשבעת אכל זיי״ן המינים קאי למ״ד מעין שלש ד״ת עסי׳ קפ״ו וכל הדרכים האלו בה למ״ד נשים בבהמ״ז דרבנן ה״ה מעין שלש עמ״א שם אות א׳ א״כ מברך מי שאכל כ״ש וזכר בן י״ג שנה וב״ש. ואם אחד יודע לברך והשני א״י יאמר עמו מלה במלה ואם אי אפשר ודאי אחד מוציא לכולם ואף בברכה אחרונה של פירות כמ״ש הרשב״א הביאו הט״ז ומ״א: