פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב ריא:א

היו עט״ז ברכות מ״ב ומ״א א׳. ומ״ש ועתה חפץ בשני יקדים הוא דברי הב״ח הביאו המ״א אות ב׳ ואע״ג באות ג׳ תי׳ לזה הקושיא כמ״ש המ״א באות ב׳ דבז׳ מינים אזלינן בתר קדימה אף באין שוות דאקדמינהו קרא משא״כ שאר מינים נגד ז׳ מינים וכדבעינן למימר שם אי״ה מ״מ מסברא כ״כ איזה שירצה יקדים ולא כתב אין קדימה ש״מ דתליא במה שחפץ עתה הא לא״ה מין ז׳ עדיף אף באין שוות (אבל במ״א ב׳ כתב שאין ל׳ הרא״ש משמע כן) וסמ״ק עובר באין שוות חביב עדיף אף לר׳ יהודה והטעם דבשוות אין תליא ברצון האוכל מאחר שא׳ פוטר חבירו ראוי שמין ז׳ יפטור שאר מינים ובאין שוות אין פוטר תליא בדעת האוכל מה שחביב עליו תמיד ראוי להקדים עי׳ פרישה. ומ״ש דהסמ״ק פירש איזו שירצה היינו ברוב פעמים לא הבינותי כלל דאיזו פי׳ שייך לזה ולא מצינו בגמרא הלשון איזה שירצה יקדים דסמ״ק טעמיה דנפשיה קאמר והרמב״ם (בס״ב) בפ״ח מה״ב הי״ג פסק כחכמים דר״י דחביב עדיף וסובר חביב הוי מה שעתה חביב הילכך בא׳ חביב אין חילוק הן שוות בברכה מקדים החביב כרבנן הן באין שוות דכ״ע אף ר״י מודה דחביב כה״ג עדיף (כעין פי׳ הסמ״ק) ופסק הלכה אין הכרע (אפשר דסובר דיעה א׳ בסתם הלכה כן כשכותב וי״א משא״כ היכא שכותב ולהרמב״ם כמו אבל הרמב״ם אין הכרע ומ״מ רא״ש נגד סמ״ק י״א הלכה כרא״ש וי״ל דהר״מ כסמ״ק בזה והבן) וא״כ הלכתא כך הוא בשוות וא׳ פוטר חבירו אם רוצה לעשות כרא״ש או כר״מ עביד שיקבע לו הלכה כא׳ לא פעם כך ופעם כך ואין ביניהם מין ז׳ מקדים החביב לכ״ע ומלת דשפיר א״י דמחויב הוא ובאין שוות דאין פטור רק הקדמה ומין ז׳ רוצה עתה ומין אחר חביב עליו אין הכרע לרא״ש יקח מין ז׳ דחשוב ורוצה עתה בו ולסמ״ק יקח החביב ודעביד כמר עביד כו׳ ולשיטתיה במ״ש כב״ח וחביב באין מין שבעה אין הכרע בין רא״ש ורמב״ם (ראב״ד לכאורה ט״ס) דעביד כמר כו׳ ואם מין ז׳ ושאר מינים ושוות ורוצה עתה במין ז׳ ושאר מינים חביב עליו לכאורה יקח מין ז׳ דאל״כ הוי דלא כמאן וצ״ע בזה כעת:

ולי העני יש בכאן הרהורי דברים והנני פורטם בעזה״י בוסר דמברכין פה״א בספק כבסי׳ ר״ב ס״ב אם יש לו בוסר ופה״א איזה מקדים דאפשר דראוי לברך על מין מבורר על צנון פה״א ולפטור הבוסר בספק ויפטור הוודאי גם קליפת רימונים המרוקחים בדבש אם נאמר שיש בו מהספק או פה״ע כמ״ש המ״א ר״ב י״ז אם מקדים צנון לו כו׳ ומיהו אפשר שאין זה שבח א״י בוסר או קליפת רמונים שאין טוב כ״א אחר הריקוח עמ״א לקמן אות ח׳ ובאנו למחלוקת המ״א ולבוש שם. גם אי בעי כוונה כה״ג או לאו עסי׳ ר״ו. ומ״ש שם עוד אודיע לך דהתבשיל משאר מינים ומעט קמח חטה בו ותבשיל משעורה לבד י״ל קודם תבשיל שעורה מז׳ המינים לתבשיל שאר מינים אף לענין במ״מ חשוב הוא כבסי׳ ר״ח ס״ב לענין חשיבות הוי יותר חשוב תבשיל שכולו שעורה עא״ר אות י״ד יע״ש:

בחידושי שם כתבנו הרשב״א והרא״ש נקטו שוות אתרוג וענבים אפשר דוקא נקטו לא חטה וצנון דלאו מין ז׳ הוי דחטה דקרא לחם ולשיטתיה דמעין שלש ד״ת וכוסס חטה בנ״ר ואמאי ש״מ דלחם הפסיק ענין וחטה אלחם קאי (וא״כ דייסא לדידיה נמי אפשר דרבנן) ומזה קשה קצת עמ״ש הטור כאן דכוסס חטה אפשר הוי מין ז׳ ובר״ט סובר דמעין שלש ד״ת וכוסס אין מברך כ״א בנ״ר ורש״י נקיט לדמיון זית ותפוחים ולמה לא גפן ותפוחים לכאורה באכל ענבה א׳ בריה כבסי׳ ר״י מברך מעין שלש ופוטר בנ״ר דתפוחים כבסי׳ ר״ח סי״ג א״כ אף לחכמים דפסקו חביב עדיף כאן הואיל וברכה אחרונה מברך מעין שלש בהכרח ופוטר בנ״ר דתפוחים אית לן למעבד ברכה ראשונה כן לברך על המין זיי״ן ולפטור תפוחים מש״ה מצייר זית דיש בו גרעין ולא הוי בריה ופחות מכשיעור והבן זה ומ״מ א״י אם הדין הוא כך דברכה ראשונה יעשה על החביב ואחרונה על מין ז׳ ויפטר בנ״ר דתפוחים ואין להם שייכות זה לזה ועדיין צ״ע:

והלבוש כתב בס״ב וי״א משמע דהלכה כדיעה א׳ בסתם יע״ש ועמ״א ד׳ ואי״ה שם יבואר: