פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רי:ד

ואפי׳ עט״ז ברכות י״ד א׳ ודיעה א׳ לכאורה דעת הר״ם פ״א מה״ב ה״ב אף בטועם ובולע א״צ ברכה לפניו ולאחריו וכמ״ש הכ״מ שם ואכלת שיהא לו כוונת אכילה לא לטעום דביותר מרביעית אף שטועם חשיב כוונת אכילה יע״ש ופ״א מתענית כתב בהי״ד עד רביעית ופולט סובר דמ״ש בגמרא טעמו עד רביעית קאי בין לברכה ולתענית ובתענית פולט ויותר מרביעית אף פולט אסור וברכה טועם ובולע רביעית לאו כוונת אכילה ויותר הוי כוונת אכילה הא פולט אף יותר מרביעית א״צ ברכה (ויש לראות דהר״מ לשיטתיה בפ״א ופ״ג מה״ב דפחות מרביעית א״צ ברכה אחרונה ובהכרח מטעמת א״צ ברכה וטעמו עד רביעית לברכה ראשונה קאי דאחרונה שותה ממש פחות מרביעית א״צ וע״כ דלענין זה יליף ראשונה מאחרונה משא״כ למ״ד אחרונה בכזית צריך ברכה וראוי לומר טעמו עד רביעית לאחרונה קאי הא ראשונה אסור ליהנות מן עה״ז בלא ברכה אפי׳ כ״ש כל שבולע וי״ל אה״נ המחבר פוסק כר״מ בפחות מרביעית וכאן בדיעה א׳ בסתם) ומשמע הא פולט אף לדיעה זו ברכה א״צ ביותר מרביעית ודיעה ב׳ מחמיר אבל בלבוש משמע דיעה ב׳ מיקל בפולט הרבה נמי א״צ ולדיעה א׳ פולט ביותר מרביעית צריך כו׳ וספק להקל כב׳ הדיעות ועי׳ נ״ץ אבל דעת ר״ח משמע דאתרווייהו קאי עד רביעית ופולט כולי ודעת רא״ש דקאי רק לתענית ובחידושי הארכתי וכאן אין להאריך ואי״ה במ״א ובסי׳ תקס״ז יבואר עוד:

מ״ש על הב״י כ״כ המ״א הב״ח דשיעור רביעית הוא ביצה ומחצה וע׳ פרישה בסי׳ ק״צ יישוב זה דה״פ בב״י שיעור רביעית שוה לכביצה כלומר כמו כביצה באוכלין הוי שביעה ה״ה רביעית לא במשקה משביע דאל״כ בעינן ג׳ רביעית שיקרוש ויהיו ג׳ זיתים כביצה לא דשוה ממש לשיעורא וכ״כ בפנים מאירות בח״ש סי׳ ט״ו יע״ש בזה ועא״ר א׳ בשם א״ח שלא לאכול פחות כביצה יש מקום לזה ואין להאריך ועדיין צ״ע: