פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רב:ט

והרא״ש עט״ז הרא״ש אין מסופק שהרי כתב הטור בר״ה ול״ד למי פירות דע״י בישול יותר כו׳ הרי חילק הרא״ש והלכה כחב הט״ז ז״ל קצוות באין דרך לשלקם ולשוחקם (כאלו אמר לסוחטם) שהכל כחה״ר ודרכן לשלוק פה״ע הא דרכן לסחוט לא הכריע כי באין דרך הכריע שהכל דהוי שלא כדרך הנחתן ולא דנטעי אדעתא דכך אבל בדרך לסחוט י״ל זיעה הוי כאמור. והקשה הט״ז ז״ל אמאי דאמרינן מיא דשלקי כשלקי בדרך לבשלם כ״ע מודים ואמאי הא בסעיף א׳ בהג״ה נתערב יין בשכר הולכין אחר הרוב ולא בתר טעם כמ״ש הט״ז א׳ דיש ב׳ ברכות ה״נ כאן רוב מים ורק טעם מים יברך שהכל ותי׳ דמיא לא חשיבי והולכין אחר הטעם וכי אזלינן בתר רובא בחשיב משקה עם משקה. ובזה א״ש ההיא דר״ד ס״ה בהג״ה ומ״א ט״ז דפחות מששה חלקים מים אין הולכין אחר הרוב במיא הא בשאר משקה חשוב הולכין אחר הרוב. אבל למ״ש לעיל בט״ז א׳ י״ל בין ממילא ובין מתכוין וכוונתו לכך א״צ לחלק בין מיא לשאר משקין. ואי״ה בפתיחה לה״ב אבאר זה. והט״ז ז״ל בר״ה ס״ה אות ה׳ הוליד מזה דין ירקות שבשלו בחומץ או שאר משקה מברך על המשקה שהכל מה״ט דחשוב ואין הולכין אחר טעם כ״א בתר רוב ואפי׳ עם בשר. עמ״ש עוד אי״ה באות י׳: