פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רב:ח

אע״פ עט״ז ברכות ל״ח א׳ וב׳ גבי דובשא דתמרי ומיא דסילקי דעת חה״ר דסחיטה וכתישה כבישול ומחלק בין דרך למשלק או למסחט מיא כמותו ואין דרך למשלק ולסחוט אין כמותן ובחדושי שם הקשיתי אטו ירקות דרך למשלקינהו כיפי תלי לה כיון דזיעה הוי אף דרך בישול וצ״ל דהוי בלא כדרך הנאתן ולא נטעי אדעתא דכך ולאו ממש זיעה הוי ולשון הלבוש בס״א דנקרא זיעה משא״כ ענבים וזיתים למשקין עבידי וה״ה ירקות דרך למשלקינהו גם המשקין ע״י שליקה כמותם וה״ה בדרך לסחוט כו׳. ומה שקשה לזה מטעם כעיקר י״ל דהוי שלא כדרך הנאתן כאמור. ובר״מ פ״ח מה״ב ה״ב כתב הסוחט פירות מברך שהכל ובה״ד ירקות שדרכן להשלק מברך פה״א דבש תמרים שהכל הנך רואה שסובר כחה״ר שמחלק בין דרכן בכך או לאו ומה שהתנה ששלקן לשתות מימיהן עכ״מ שם ומ״א ר״ה אות ו׳ ויבואר אי״ה שם וכתב דבש תמרים כאן להוציא מדעת בה״ג ולא כלל בה״ג לומר אף שלק תמרים אין מברך פה״ע לאפוקי מהמ״א ז״ל איש ריבו הובא בחה״ר ברכות ל״ח שסובר דכה״ג פה״ע יע״ש. ובכ״מ הביא דברי הרא״ש אדברי הר״מ וא״י משמע דר״מ כחה״ר וכאמור אבל הרא״ש סובר סחיטה וכתישה אין כבישול והם כזיעה משא״כ בישול לאו זיעה הוי ואף אין למשלק פה״ע ובסחיטה אף דרכן למסחט שהכל באופן שהרשב״א ורא״ש חלוקין בתרתי. ולרא״ש טכ״ע ד״ת בזיתים וענבים או בכל פ־רות בבישול הא סחיטה וכתישה וציר ע״י מליחה לאו טעם ממש הוי בשאר פירות וכבר יש לנו אריכות דברים בסוגי׳ דחולין ק״ך ופסחים כ״ד ואי״ה בה׳ פסח בפתיחה תמ״ב בטכ״ע יבואר זה. ובב״ח כתב בש״ע לא הכריע ולפי הכלל דיעה א׳ בסתם כחה״ר וכ״ש דמשמע דר״מ סובר כן. והמחבר בס״ח דבש תמרים וכן שאר פירות לכאורה זו ואצ״ל זו אלא לומר בשאר פירות ע״י בישול ובזה יהיה כוונת ע״ת הביאו א״ר אות י״ד דבס״א סתם ובס״י הביא פלוגתא והבן. ועמ״ש אי״ה באות ט׳ מזה ובאות י׳: